מאת צורי חסון-

מבין כל פרשיות התורה הפרשה האהובה עליי היא פרשת "בלק". בכל שנה עולה לי בראש השאלה למה מבין כל כך הרבה פרשיות, חלקם מיוחדות יותר וחלקם קצת פחות דווקא פרשת זו היא הפרשה שאני הכי אוהב ושבוי בקסמה. מה יש בה באותה פרשה שהיא מבחינתי גוברת על פרשות המכילות אירועים היסטוריים ואנושיים עצומים כמו בריאת העולם, חטא עץ הדעת, קורות האבות, מכירת יוסף, יציאת מצרים וקבלת התורה.

האמת שבכל שנה שאני שואל את עצמי את השאלה הזו עולות לי בראש תשובות אחרות. לפעמים זו העובדה שיש בה התרחשויות על טבעיות, שהם לא רגילות בתורה כמו אתון מדברת. לפעמים אני חושב, שמדובר בדמותו החידתית של בלעם. אדם שעל פניו נראה ומתנהג כצדיק גדול, אבל התורה והמדרשים מציגים אותו בתור אחד המודלים המושלמים לרשעות והתנהגות קלוקלת. סיבה נוספת שעלתה בדעתי היא הברכות המיוחדות והמוזרות שבלעם מברך את עם ישראל. ברכות שאת חלקם אנו נוהגים לקרוא בתפילה או לצטט גם בימינו אנו.

לכל הסיבות הנפלאות האלה למה פרשת "בלק" היא הפרשה האהובה עליי בתורה, הצטרפה השנה סיבה נוספת שלדעתי היא מעין סיבת על. הרואה את כל הפרשה כיחידה אחת ולא כסיפורים שונים המרכיבים אותה. לדעתי סיפור העל של הפרשה היא העובדה, שחוץ מכמה פסוקים בסופה עם ישראל נמצא בה רק בגוף שלישי. הוא נמצא ברקע ומדברים עליו כל הזמן אבל הוא לא פעיל. דווקא בנתונים האלו אנחנו רואים דבר אותו כמעט לא ראינו לאורך כל התורה.

אנחנו התרגלנו שמאז שעם ישראל הפך לעם ,הוא נמצא במעין יחסי התקרבות והתרחקות מהקב"ה. הרבה פעמים הוא עושה דברים בעייתים בגינם הוא נענש ולפעמים הוא עושה דברים הרצויים למקום בזכותם הוא מקבל שפע, ברכה וקרבה לקב"ה. אלו היחסים הגלויים בין הקב"ה לעם ישראל, אך בפרשה שלנו מתגלים היחסים הנסתרים בין הקב"ה לעם ישראל. אנחנו רואים מה קורה כשכח זר בעל קרבה לא ברורה לה' רוצה לפגוע בעם ישראל. אז מתגלה האהבה האין סופית והשמירה הבלתי מוגבלת שיש לקב"ה כלפי עם ישראל. על ידי שלא רק, שהוא לא מאפשר בהם פגיעה כלשהי, אלא הוא הופך את כל ניסיונות הפגיעה הללו לברכה. לדעתי זה הדבר שמרגש אותי בכל שנה מחדש.

זה מאוד נוגע בי מפני כשבעיני רוחי עולה ציור הפרשה אותו תיארתי, הדבר שקופץ לי בראש באופן מיידי הוא מערכת יחסים בין ילדים להוריהם. הרבה פעמים זו מערכת יחסים שיודעת עליות ומורדות הכוללות גילוי אהבה וחיבה מצד אחד וכעס ועונשים מצד שני. דבר שהרבה פעמים הוא תלוי התנהגות של הילדים או הלחץ של ההורים. בדומה להתנהגות האהבית כביכול של הקב"ה גם אצלנו כשמגיע אויב חיצוני היכול לפגוע חס ושלום בילדים שלנו, אנחנו שוכחים הכל ונלחמים כאריות על מנת לשמור על הילדים שלנו מכל משמר.

הבעיה היא, שהילדים שלנו לא כל כך מכירים את התכונה הזו אצלנו מפני שלרוב היא מתבטאת כשהם לא רואים ושומעים מה קורה. לדעתי זה מה שהקב"ה רצה להראות לנו במהלך הפרשה הזו. הוא רצה שבפרשה הזו עם ישראל יראה ויבין את גודל האהבה שיש לו אלינו. כמו כן הוא רוצה ללמד אותנו שגם אנחנו כהורים ואפילו כמורים, החווים מערכות יחסים דומות עם התלמידים שלהם, צריכים מידי פעם להראות להם שהאהבה שיש לנו עבורם היא אהבה ללא תנאים. דבר שיחזק ויעצים אותם ואת הקשר שיש לנו יחד.