מאת בזי רובין

לפני עשור כמעט, נכנסתי בתור מורה מחליפה לכיתה י"ב בתיכון בפתח תקווה. ב45 דקות הללו, הנערים גרמו לי לכל כך הרבה סבל שכמעט החלטתי לא לעבוד עם בני נוער יותר לעולמים. היום אני כבר יודעת שיש גם דרך אחרת. הנה שמונה כללים שחשוב לזכור כשהתלמידים שלנו מעצבנים אותנו, שלא רק יעזרו לנו לשמור על קור רוח, אבל גם יעזרו לתלמידים שלנו לחזור להתנהג יותר טוב. אני מקווה.

  1. תנשמו עמוק. אנחנו כל כך מתוכנתים להגיב ישר, וזה לפעמים לעוכרנו. אם יש תלמיד שמעצבן אותנו, לפני שאנחנו עונים או מגיבים, קחו נשימה עמוקה. זה יבלבל גם אותם, שהרי הם רוצים שאנחנו נגיב. תנשמו עמוק ותחשבו שנייה מה המהלך הבא שלכם. מבטיחה שזה עוזר, ואם לא, לפחות נשמתם שנייה לפני שהתחלתם לצעוק..

2. תשאלו את עצמכם, מה התלמיד שמולכם רוצה? האם הוא צריך צומי ולכן הוא משגע? האם יש משהו בעייתי כאן שפספסנו? איך כל שאר הכיתה כרגע? האם יש לנו זמן ופניות לתת לשאר התלמידים משימה בעוד נתפנה לתלמיד הבעייתי או שעדיף להתעלם או להרחיק אותו כדי לתת את מלוא תשומת הלב לשאר הכיתה?

3. תזכרו שהם לא כאן לפגוע בכם אישית. אתם כרגע מייצגים את כל המורים והמורות שהם אי פעם יפגשו בחייכם. הם לא מנסים לפגוע ברגשות שלכם כי אתם אנשים פגיעים בעלי רגשות. הם מנסים לעצבן כי יש להם מטרה. וכמובן שאם לא הייתם המורים של אותם התלמידים, הם לא היו מתייחסים אליכם ככה בכלל. זה לא אישי, אז בואו נראה מה כן?

4. תזכרו שגם אתם הייתם תלמידים פעם, ותנסו לראות את הדברים מהצד שלהם. לא אומרת שהם תמיד צודקים, אבל לפעמים אנחנו תקועים מדי בלהיות מבוגרים שאנחנו שוכחים איך היינו מרגישים כשהיינו צעירים יותר. אולי יש כאן מקום ללמד משהו חדש, לחנך, או לפחות להביע אמפתיה למה שקורה?

5. תשאלו את עצמכם, מה הייתם רוצים שיקרה עכשיו? תנסו לשחק שנייה בראש, אם תגידו משהו מסויים, איך התלמיד יגיב? אם תתקפו את הבעיה ממקום אחר, האם זה ישנה משהו? לפעמים כשאנחנו עוצרים דקה יש לנו זמן לחשוב בצורה יותר ברורה ולבחור בדבר האופטימלי במקום בדבר הספונטני.

6. תברחו שנייה לאי של שלווה. נכון, אין לכם באמת לאן לברוח, אבל תחשבו שנייה על כל הדברים שלא קשורים לכיתה שלכם, לעבודה ולקולגות. אוהבים כוס יין טוב? ללכת על חוף הים? נסו לדמיין שנייה מקום שהוא לא פה ושנותן לכם כוחות וממלא אתכם. זה עוזר להרגע כשאנחנו מרגישים מותקפים, וגם מבלבל את התלמידים שלנו כשפתאום במקום לכעוס אנחנו סוגרים עיניים ומחייכים.

7. תקחו את ההזדמנות של התלמיד המעצבן ללמד בדיוק את מה שאני כותבת לכם כאן. "אני עכשיו מרגישה ממש מעוצבנת בגלל מה שהולך פה. בואו ננסה ביחד לחשוב על דרכים בהם נוכל כולנו להרגע?"

8. תזכרו שאתם לא לבד. לפעמים כשאנחנו עומדים מול 32 תלמידים אין לנו את התחושה שיש לנו גם ארסנל אבל זה לא ממש נכון. ל32 התלמידים האלה יש 60 פלוס הורים שיעמדו לצידכם (רוב הזמן..) ויש להם עוד מורים מקצועיים ומחנכים ומנהלים וכולם כולם שם כדי לחנך אותם. אתם לא חייבים לפתור את כל הבעיות של אותו התלמיד ברגע אחד, וגם לא לפתור את הבעיות האלה לבד. יש לכם גב, פשוט צריך להשתמש בהם.

במשנה מסכת אבות "הוא היה אומר, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה." ולפעמים המשפט הזה מספיק לי כדי להרגע. ובכללי, מותר גם לנו להתעצבן על התלמידים שלנו, כי אנחנו בני אדם. מקווה שעזרתי לכם להרגע קצת, והשאלה הבאה היא איך נוכל לנתב את כל זה למשהו טוב?