מאת צורי חסון-

בסוף השבוע האחרון יצא לי לקרוא על שיטת חינוך אותה מיישם מחנך ישראלי בשם יובל לוינגר ועל החוויות, התובנות וההמלצות שלו לגביה. השיטה דוגלת בחינוך מתוך שיח בצורה משותפת ומשתפת, בין המחנך לילדים או לתלמידים. תוך נתינת מקום וכבוד לילד על ידי דיבור בגובה העיניים והימנעות מעימותים באמצעות פישוט המצב וטענות הצדדים.

יובל סיפר על מקרה שלדעתי עוזר להבין איך השיטה עובדת. מדובר בכיתה בה הוא עבד במהלך השנה, בה כל מה שהוא ניסה לא הצליח. צעקות, איומים, עונשים שום דבר לא עבד. הבלאגן בכיתה חגג, התלמידים התפרעו ועשו מה שהם רוצים והוא לא להצליח ללמד את החומר הנלמד כדי להכין אותם לבגרות. בצוות המקצועי כולם התייאשו, כולל מנהל בית הספר.

יום אחד הוא הגיע למנהל עם בקשה לנסות משהו חדש, המנהל הסכים. באותה יום הוא נכנס לכיתה, התיישב ורק כתב במחברת שלו מה הוא רואה. לאחר כמה רגעים אחד הילדים פנה אליו ושאל אותו אם הוא מתכוון ללמד היום והוא אמר שלצערו במצב בו הכיתה מתנהלת הוא לא יכול ללמד. אחרי 20 דקות קבוצה גדולה של ילדים דרשה ממנו שיתחיל ללמד כי הם צריכים להספיק את החומר לבגרות. הוא הסביר להם ברוגע שהוא מאוד היה רוצה ללמד, אך ההתנהגות שלהם לא מאפשרת לו. הם הבטיחו לו שהם ישבו יתנהגו יפה, אך הוא אמר להם ברוגע ובנימוס שהוא כבר שמע הבטחות כאלו בעבר, אך לא קרה איתם שום דבר, בתגובה הם אמרו שהם ילכו למנהל ויתלוננו עליו וכך היה. יחד עם המנהל הם ישבו והסבירו להם שההתנהגות שלהם לא עוזרת למצבם ואם הם רוצים להשיג תעודת בגרות הם יצטרכו להשתנות. אחרי שלושה שיעורים יחד עם ההסכמות והבנות החדשות הם הגיעו למצב למידה שהמשיך כל השנה.

הם הצליחו להגיע להישג זה על ידי שהם הבינו שהתלמידים רק עסוקים במלחמות נגד הצוות החינוכי במקום ללמוד. כשהצוות החינוכי הפסיק להילחם בתלמידים באמצעות צעקות ועונשים והסביר להם שהם באותו צד וחולקים אותה מטרה הם גם הבינו את זה והצליחו לצאת לדרך משותפת של הצלחה

אני חושב שזה גם מתקשר לפרשה אותה קראנו בשבת האחרונה, פרשת בהעלותך. באחד הקטעים בפרשה, משה מתבשר שיש שניים בשם אלדד ומידד המתנבאים במחנה. יהושע משרתו סובר שצריך לכלוא אותם מפני שהם מערערים על שלטונו. תגובתו של משה הייתה: "וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה הַֽמְקַנֵּ֥א אַתָּ֖ה לִ֑י וּמִ֨י יִתֵּ֜ן כׇּל־עַ֤ם יְהֹוָה֙ נְבִיאִ֔ים כִּי־יִתֵּ֧ן יְהֹוָ֛ה אֶת־רוּח֖וֹ עֲלֵיהֶֽם" (במדבר יא, כט).

הרב זקס ז"ל מסביר שמהלך זה הראה שמשה רבנו פועל במנהיגות של השפעה, הרוצה להמשיך שפע לגדל ולהעצים את הסובבים סביבו. מנהיגות שרואה במונהגים כמטרות ולא כאמצעים. להבדיל ממנהיגות של כח הרואה בדרך ההנהגה הכרעה כוחנית בין כוחות שונים, שאם כח אחר עולה זה לא אומר בהכרח שהוא יתפוס את מקומו של הכח הראשון. למשה רבנו לא היה אכפת שכל העם יהיו נביאים מפני שדבר זה לא גורם לו כל חסרון. הוא מבין שעל ידי שיהיו לו שותפים נוספים בעלי יכולת, ההצלחה שלו ושלהם תהיה גדולה יותר.

אני רואה קו ישיר בין שיטת "חינוך פשוט" לדרך ההנהגה של משה. קו שמראה את החשיבות בשיתוף פעולה על ידי צמצום האגו ונתינת מקום לזולת גם אם הוא צעיר ממך בשלושים שנה. למרות שזה נשמע פשוט זה אומר הרבה עבודה של איפוק ושליטה באגו שלנו, שרוצה להתפרץ החוצה ולהוכיח לכולם שהוא הצודק. לדעתי עבודה קשה בכיוון של שיטת דומות ל"חינוך פשוט" יכולה להניב לנו, לתלמידים ולילדים שלנו תשואות גדולות מאוד בעתיד הקרוב והרחוק.