מאת צורי חסון-

במאמר הקודם שלי התייחסתי לשאלה לא פשוטה מולה עומדים מנהלים, רבנים, ומנהיגי קהילות ברחבי העולם היהודי. השאלה הייתה באיזו גישה צריך בית הספר לבחור בבואו להחליט על הגוון הדתי של תלמידיו. השאלה נוגעת למספר תתי שאלות: איזה סוג של תלמידים אנחנו מקבלים? האם אנחנו מקבלים מורים מכל רקע, או לפי רוח מסוימת שאנחנו רוצים להתוות בבית הספר?. כמו כן אצל בתי הספר שכן יש להם תשובות החלטיות לגבי שתי השאלות הראשונות, הרבה פעמים ישנה התעסקות רבה בשאלה: האם חשוב לבדוק איך אותו מורה או תלמיד מתנהגים מבחינה דתית בביתם או שאנחנו מסתפקים בדרך ההתנהגות אותה הם מציגים בבית הספר.

בתי ספר שונים בארץ ובעולם נוקטים בשיטות שונות בהתאם לסוג הקהילה היהודית הנמצאת סביבם. המנעד נע מבתי ספר הנמצאים בקהילה יהודית (שרוב חבריה מעוניינים בחינוך יהודי, דבר שלא מובן מאליו בכל מקום בעולם) גדולה מאוד שם למשל יהיה אפשר אפילו למצוא בתי ספר מותאמים לזרמים ספציפיים בחסידות. אותו מנעד יכול להגיע גם לבתי ספר, שהם הכתובת היחידה באזור די נרחב לחינוך יהודי. במצב כזה אם בית הספר יודע איך לקבל את הזרמים השונים, אפשר למצוא בתוכו חסידים, ליטאים, דתיים, חילונים, ולפעמים אף לא יהודים.

מודל זה הוא מודל גמיש ובבתי ספר שונים משתמשים בו בצורות אחרות. אבל אפשר לומר שהוא מתבסס על העובדה שהוא עובד מבפנים החוצה. כלומר בית ספר מציג קו מסוים של השקפה דתית המתבטאת בתחומים כמו כשרות, רמת התכנים היהודים שהוא מספק, אילו מורים הוא מגייס לעבודה בבית הספר ואפילו רמת הצניעות שהוא דורש מהם. אך הוא לא דורש מהתלמידים להיות ברמה דתית כזו או אחרת ובטח שלא בודק איך הם מתנהגים בביתם. אלא כל מי שמתאימה לו הדרך החינוכית שבית הספר בחר בה מוזמן להצטרף ללמוד באותו מוסד לימודים.

מודל זה הוא לדעתי הוא המודל הנכון. אני חושב שבית הספר אמור להתנהג לפי הערכים בהם הוא מאמין וגם צוות המורים צריך לשקף את אותם ערכים. לעומת זאת אני מאמין ששיטת הסינון, בה תלמידים מסוימים לא יכולים ללמוד בבית הספר בגלל השתייכות דתית או עדתית היא פסולה.

אני יכול להבין את העובדה שקבוצה מסוימת של אנשים רוצה להקים לעצמה מוסד לימודים בו הערכים והאמונות שלה יבואו לידי ביטוי. אך מצד שני אם ישנם הורים שמקבלים על עצמם שבתוך בית הספר הם ילכו לפי אותו סט של ערכים, גם אם בתוך ביתם הם לא נוהגים כך, נכון וראוי שגם יהיו חלק בבית הספר.

הרעיון שעומד מאחורי חשיבה זו, הוא שגם אם ישנם יהודים שקצת רחוקים מהיהדות או שבוחרים לממש את היהדות שלהם בצורה אחרת, זו לא סיבה למנוע מהם חינוך יהודי מכל סוג שהוא במיוחד כשהם חושבים שזו האופציה הטובה ביותר עבורם. בנוסף לכך אני חושב שההורים הרוצים שהילדים שלהם יהיו רק בסביבה של ילדים הדומים להם מבחינה דתית טועים משתי סיבות. הראשונה היא שהם צריכים לסמוך על החינוך שהם נותנים לילדים שלהם ולא לפחד מילדים הם דעות קצת שונות. השנייה היא שקצת גיוון יפתח ויעצים את אותם ילדים ויספק להם גירוי מחשבתי ותרבותי יחד עם פתיחות והבנה של העולם שבחוץ.

כמו תמיד אין פתרונות מושלמים, אבל ישנם פתרונות טובים יותר מאחרים. לדעתי אלה הפתרונות שצריך לאמץ ואלו גם הפתרונות שלא רק יקדמו את את בתי הספר שבוחרים בהם, אלא יוכלו לקדם את החינוך היהודי בכל מקום בהם הם ייושמו.