איפה כל הקדושים?

מאת צורי חסון

בדרך כלל כשמדברים איתנו על קדושה, התמונה שעולה לנו בראש היא בדרך כלל של אנשים יוצאים מגדר הרגיל. כאלה שעשו פעולות ייחודיות כמו הקרבת חיים על קדושת השם, עסקו בצדדים הרוחניים של התורה כמו האר”י הקדוש או חיו חיי פרישות מנותקים מחומריות והבלי העולם הזה. אני מניח שלחלקנו אפילו יש תמונה בראש של אדם רגוע ושלו שחי לבדו על צוק בהרי ההימלאיה מנותק מהעולם וונמצא במדרגה אחרת ממה שאנחנו יכולים אפילו לדמיין.

לתפיסה זו שאדם קדוש הוא מובדל ומרומם הקיימת אצלנו, ישנה אחיזה מסוימת בכתובים מפרשת קדושים, אותה קראנו לפני כמה ימים.בפרשה מתואר המושג של קדושה כהידמות לאל בצורה הקרובה ביותר שאנחנו יכולים להגיע אליה על ידי זה שאנחנו יוצרים הבדלה בינינו לבני אדם אחרים באמצעות המעשים שלנו: “וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְהוָה; וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי” (ויקרא, כ, כו). אונקלוס מתרגם התורה לארמית מתרגם ‘להיות לי’ “לְמִהְוֵי פָּלְחִין קֳדָמָי” בתרגום חופשי לעשות את עבודתי.

לעומת זאת, כשאנחנו קוראים את פרשת ‘קדושים’ עם שלל הצווים שהיא מכילה התמונה שאנחנו מקבלים היא אחרת מזו שיש לנו בראש. המצוות המנויות בפרשה מדברות על מסחר הוגן, תרומה לעניים, אכילת מאכלים כשרים, כיבוד הורים וזקנים, הימנעות מפולחן עבודה זרה, עשיית צדק ומשפט בנוסף לדגש חזק מאוד על הדינים שונים הקשורים לחיי אישות. מצוות אלו הם שילוב של משפטים מוסריים המייצבים את האדם והחברה המקיימים אותם במעמד מוסרי גבוה. יחד עם חוקים אלוהיים בעלי ערך סגולי הקושרים את ההולך על פיהם למקור הקדושה בעולם שהוא הקב”ה.

בנוסף לכך מעיון באותן מצוות אנחנו רואים שהן לא מיועדות לאנשים יוצאי דופן, פרושים וצדיקים המופיעים פעם בדור במקרה הטוב. אלא מדובר בדברים שכל אחד מאיתנו עם מאמץ לא מבוטל יכול לעשות וחלקנו אף עושים אותם בהקפדה מופלגת. אבל למרות זאת מישהו מאיתנו חשב שהוא קדוש?. הרי זו נשמעת מחשבה כה רחוקה ותלושה מהמציאות.

אני כמו לא מעט מהאנשים שאני מכיר חובב המבורגרים ידוע. כשגרתי בתל אביב בדרך בין תחנת האוטובוס לבית שלי היה סניף של רשת המבורגרים תל אביבית שנחשבה אז לטובה ביותר. חברים יודעי דבר סיפרו לי שאחד הדברים שעושה את המבורגר שלהם לכל כך טוב היא העובדה שהם מכינים את הלחמנייה שלהם עם חמאה. אז האם בכל פעם שעברתי ליד אותו סניף והרחתי את הריחות המפתים ולא נכנסתי ועברתי על מצוות התורה, בכך הפכתי לקדוש?

התשובה היא ברמה מסוימת כן. קדוש ביהדות זה לא תואר המוענק על ידי הכנסייה לאחר שהם בדקו לאורך זמן את מעשיו של האדם ובעיקר את מותו הטרגי. אלא קדושה היא רצף שתלוי במצוות התורה, אותם אנחנו מקיימים ועל ידם אנחנו מתקרבים אל הקדושה וכן להיפך.

הדבר החשוב באמת שיצא מן הכתובים לדעתי הוא, שהגעה לקדושה תלויה במעשים היומיומיים שלנו. על פיהם נהיה קדושים או לא וזה חידוש עצום שהתורה חידשה לנו ושאנחנו צריכים להזכיר אותו לעצמנו ולתלמידים שלנו בכל פעם מחדש. הקדושה נמצאת בהושטת יד. אנחנו לא צריכים להקריב את חיינו או לפרוש מהעולם, אלא אנחנו צריכים למזג בין העולם החומרי הנמוך לרוחניות העליונה. בפגישה בין שניהם שם נמצאת הקדושה. לנו נותר רק להאמין בזה ולא להתכחש למקום שלנו בעולם ולשאיפה שלנו לרומם אותו.