מאת צורי חסון-

לאורך שתים עשרה שנות לימודי במערכת החינוך הישראלית למדתי בבתי ספר חילוניים. מה שהגדיר את אותם ככאלה, היו העובדות שלא למדו בהם כמעט תלמידים דתיים ולמדו שם בעיקר מקצועות חול, כשמקצוע הקודש היחיד שנלמד בהם היה תנך. דבר זה גרם לכך שרוב התלמידים היו יחסית הומוגנים עם מעט הבדלים סוציו אקונומיים והשתייכות עדתית.

לעומת זאת, בבתי הספר הדתיים בארץ ישראל ובתי הספר היהודים ברחבי העולם מתמודדים עם סוגיה המעוררת הרבה רגשות שיוצרת לא מעט קונפליקטים. הסוגיה היא באיזו סוג של השתייכות ורמה דתית נמצא בית הספר. מנגד לכך מה היא אותה סוג של השתייכות ורמה בה נמצאים התלמידים באותו בית ספר ומה רמת ההתאמה ביניהם.

לדוגמא יכולה להתעורר השאלה מה עושים עם ילד שנמצא בבית ספר שמוגדר הלכתי ודתי אבל התלמיד לא דתי וההורים שלו לא שומרים כשרות למשל. הורים מסוימים יכולים לחשוש שהילדים שלהם יתחברו איתו איתו ואז יווצר מצב בעייתי מבחינת סוג ההשפעה שתהיה לאותו ילד על ילדיהם. דוגמא נוספת יכולה להיות בבית ספר שהוא יחסית שמרני מבחינה דתית ועובדת בו מורה שלא כל כך מקפידה על כל הלכות הצניעות על פיהם הולכים רוב הורי בית הספר.

מקרים אלו נפוצים יותר בארץ ישראל מפני שלרוב מוסדות החינוך, הולכים על פי השתייכות מגזרית כזאת או אחרת המותאמת מאוד למקום בו הם נמצאים. עם זאת, מפני שגם אז עדיין יש חלוקה די גדולה לתתי זרמים עדיין מתעוררות שאלות ומחלוקות ברמות שונות. זה יכול להיות ויכוח פנימי בהנהלה לגבי דרך ההתנהלות של בית הספר והצוות החינוכי. זו גם יכולה להיות מחלוקת בין ההורים להנהלה ואפילו בין הורים לבין עצמם.

בבתי ספר יהודים בעולם, השאלות הן אפילו יותר קשות. מפני שבהרבה מקומות הקהילה היהודית לא כל כך גדולה ויש רק בית ספר אחד שמכיל את כל חברי הקהילה מגוונת. אז יכולים ללמוד בבית ספר' המגדיר את עצמו דתי והלכתי, לא מעט תלמידים שהם לא דתיים ואפילו לא יהודים. כמו כן ההבדלים בין הזרמים באמריקה למשל הם מאוד גדולים. אם בישראל יכולים להיות בבתי ספר דתיים מחלוקות לגבי הלכה כזו או אחרת. שם הויכוחים הם הרבה יותר גדולים ונוגעים לצורת התנהלות בתפילות (ישנם זרמים בהם בנים ובנות מתפללים יחד ללא מחיצה) צורת הלבוש ובאופן הכללי היחס בין בנים לבנות הוא אבן שואבת לחוסר הסכמות.

השאלות שעולות בראש להורים, מנהלים ומורים היא האם אנחנו רוצים בית ספר מגוון מבחינה דתית? האם נוכל להסתדר מבחינה כלכלית אם נקבל רק סוג מסוים של תלמידים? איפה אנחנו מניחים הגבולות שלנו מבחינת קבלה של תלמידים? האם אנחנו מתעניינים איך ההתנהלות מבחינה דתית או האם רק חשוב לנו איך התלמיד מתנהג בין כותלי בית הספר? עד כמה אנחנו חוששים מהשפעות חיצוניות על הילדים שלנו? ומה נמצא בסולם העדיפויות שלנו מבחינת חינוך ילדינו?

ניסיתי לעורר מספר שאלות שייתכן שחלקנו לא כל כך שמים לב אליהם מפני שהתרגלנו לעובדה שהם קיימות. אבל עבור לא מעט אנשים הם מאבק לא פשוט שלפעמים מתמשך לא מעט זמן. במאמר הבא שלי בנושא אני אשתדל להציג את הפתרונות המגוונים הקיימים במסגרות השונות ואף להציע רעיונות משלי.