מאת בזי רובין

שמעו קטע לא נעים. היום בבוקר, יום הבחירות הרביעי בישראל מזה שנתיים, אני מקבלת הודעה בקבוצת ווטסאפ סגורה. מסתבר שחברתי לשכונה הלכה לממש את זכותה לבחור ונתקלה בחבורת צעירים בכניסה. הם עמדו עם שלטים, מסכות עם האות של המפלגה שאהדו ועצרו אותה- "את איתנו?" כשהיא ענתה בשלילה אחד מהבחורים חסם את הדרך ואמר משהו בסגנון של -אבל כל הרבנים אומרים שיש לבחור רק את המפלגה הזו. בתור אשה דתייה חברתי לא נשארה חייבת ואמרה שיש רבנים שתומכים במפלגות אחרות אז המידע שלו לא מדוייק. בתגובה הוא אמר לה "אלה לא רבנים אמיתיים." כשחברתי ציינה כמה וכמה רבנים שהיא מעריכה עד מאוד הבחור החזיר לה – שהם לא רבנים ושהם הורסים את הרבנות.

כל כך הרבה דברים בסיפור הזה טלטלו אותי הבוקר וישר הזכירו לי את מה שלמדנו פעם במסכת אבות.

כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו (אבות ה, יז).

אני מרגישה שבשנים האחרונות השיח כבר לא פשוט כמו שהיה. אנחנו שכחנו אולי איך לנהל דיון מכבד בלי להעליב ולהתבטא בצורה קשה. מהי מחלוקת לשם שמיים? במובן הרחב יותר של ההגדרה, לדעתי זאת מחלוקת שיש בה תועלת. מחלוקת שיש בה נועם, שיח מכבד גם כשאין הסכמה. גם אם הדעות כל כך קיצוניות לכאן ולכאן. שהמחלוקת מביאה את האדם לשנות את דעתו או שלא, אך לא גורמת לחולקים להרגיש סלידה כלפי האחר ולמחוק אותו בגלל דעותיו. אני לא חושבת שמאוחר מדי לתיכוניסטים שדיברו ככה עם חברתי, ולכן הנה חמישה כללים שהייתי רוצה ללמד את כל מי שניגש למחלוקת, כדי שהוא לא רק יהיה לשם שמיים (כי זה תמיד בוער בעצמותינו נכון?) אלא שסופה גם להתקיים.

הנה חמישה כללים שהייתי רוצה ללמד את כל מי שניגש למחלוקת, כדי שהוא לא רק יהיה לשם שמיים (כי זה תמיד בוער בעצמותינו נכון?) אלא שסופה גם להתקיים

  1. תקשיבו. כמה פעמים אנחנו מקשיבים רק בחצי אוזן לאחר בעוד אנחנו מתכננים בראש מה נחזיר להם כשרק יסיימו לדבר? בואו נעבוד על ההקשבה שלנו. להקשיב באמת זה לא לנסות ישר להגן על הדעות שלנו אלא לתת מקום במרחב שבין שנינו לחשוב על הדברים בצורה רגועה, להיות עם לב פתוח. אם אנחנו נקשיב באמת, גם נוכל לנסח תשובות מדוייקות יותר ולהביע את עמדותינו בצורה נאותה.
  2. היצמדו לעובדות. ובכן, בתקופה האחרונה, מאז שהפייק ניוז נכנס לחיינו אני מודעת לכך שהדברים קצת יותר מסובכים. אבל אולי זה בכלל לטובתינו? תבדקו את מקורות המידע שלכם. תבדקו טוב טוב, בציציות, לפני שאתם ניגשים למחלוקת. אם יש נתון או רעיון שעוד לא אומת על ידכם, אל תשתמשו בו. עדיף לשתוק מלהביא עובדות לא נכונות. חוץ מזה שזה לא נכון, זה מחליש אותנו ואת הטיעונים שלנו.
  3. אל תפתחו דיון עם מישהו שלא מעוניין לדון. כל כך הרבה פעמים, כשמשהו בוער בנו בפנים אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים לחלוק ולהתווכח עם כל אחד כדי שישמעו אותנו ואת העמדות שלנו. אבל לא כולם מרגישים ככה. יש אנשים שבכלל לא מתעניינים במה שבוער בנו, ויותר מזה, אם עד עכשיו אולי הרגישו אמביוולנטים כלפי הנושא, אם תבואו בשיא הלהט כשהם לא מעוניינים, זה עלול לגרום להם להרגיש רגשות שליליים לנושא בגללכם, וחבל.
  4. תשמרו על ראש פתוח. אדם שבא לדון על משהו באמת, שהמחלוקת היא לשם שמיים באמת, חייב להגיע ממקום של המון ענווה. אין אף אדם בעולם הזה שיודע הכל על הכל. בוודאי אין אף אחד שתמיד תמיד צודק. מחלוקת שהיא באמת לשם שמיים היא מחלוקת שבו אנחנו באמת נותנים לדברים לחלחל למח וללב ואנחנו מוכנים אפילו להגיע למצב שבו נגיד את הבלתי יאומן- "וואלה, לא חשבתי על זה ככה. יש מצב שאתה צודק".
  5. תזכרו שעומד מולכם בן-אדם לא דעה מהלכת. חולקים על הדעה? אין בעיה, תפרטו ותנמקו אבל בצורה מכבדת. כמו שהייתם רוצים שיפנו אליכם. תזכרו שאנשים הם מכלול של דעות והעדפות, נסיון חיים אבל הכי חשוב? הם אנשים בעלי רגשות. לא משנה כמה הפוכה דעתו של השני ממני, הוא עדיין בן אדם ובל נשכח – איזהו מכובד? המכבד את הבריות.

"אחי, כולנו אתך, כי כל ישראל ערבים זה לזה"

שעה קלה לאחר שהתפתח הדיון הסוער באחת מקבוצות הווטסאפ השכונתיות הלכתי להצביע. לקחתי איתי את שתי הקטנים שלי וממש בכניסה למתנ"ס הם היו שם. הבחורים מהסיפור הלא נעים ממקודם. זיהיתי אותם. בני נוער שהכרתי ממקום אחר, ושבמקרה גם הכרתי את ההורים. הוא נעמד מולי, כנראה לי זיהה אותי עם המסכה, ושאל "את איתנו?" והצביע על השלט. הלוואי שהוא זיהה את החיוך שלי מתחת למסכה כשאמרתי לו, "אחי, כולנו אתך, כי כל ישראל ערבים זה לזה. אני הולכת להצביע למפלגה אחרת, אבל אל תדאג, כולנו יחד בסיפור הזה, מבטיחה."