מי מגן על החלש?

מאת צורי חסון-

אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתלמוד הבבלי הוא (בבא מציעא, נט,ב) “תנורו של עכנאי”. סיפור שעוסק בכוחו של שלטון הרוב בהלכה, אפילו מול סימנים מפורשים מהקב”ה שאומרים שהפסיקה צריכה להיות אחרת. בסיפור מופיעות שלוש דמויות מרכזיות: רבי יהושוע שמייצג דעה הנתמכת על ידי הרוב, רבי אליעזר שמציג דעה הנתמכת על ידי סימנים אלוהיים ורבן גמליאל נשיא הסנהדרין (הגוף שהנהיג את עם ישראל במהלך תקופת בית שני ואחרי חורבנו). הסיפור מסתיים בכך שההלכה מוכרעת כדעת רבי יהושוע, ורבי אליעזר שסירב לקבל את הכרעתו נודה על על ידי רבן גמליאל, דבר שפגע בו עמוקות.

לסיפור זה יש סיפור המשך שעוסק במה שאני רוצה לדבר עליו: אימא שלום, אחותו של רבן גמליאל ואשתו של רבי אליעזר, השגיחה על רבי אליעזר שלא ייפול אפיים, משום שחששה שבתפילה במצב זה יתחנן על צערו וייענש אחיה על כך. יום אחד הופנתה תשומת לבה לעני ולא השגיחה על רבי אליעזר שנפל אפיים ארצה. ראתה זאת אימא שלום ואמרה לו “קום, כבר הרגת את אחי”, ואכן נשמע קול שופר מביתו של רבן גמליאל, שבישר על מותו. לשאלתו של רבי אליעזר, מנין לה שתפילתו הרגה את אחיה, ענתה “כך מקובלני מבית אבי אבא (הלל הזקן): “כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה”.

סיפור זה מתקשר עם פסוק יוצא דופן שקראנו בשבת האחרונה בפרשת משפטים (שמות, כב, כב): ” אִם־עַנֵּ֥ה תְעַנֶּ֖ה אֹת֑וֹ כִּ֣י אִם־צָעֹ֤ק יִצְעַק֙ אֵלַ֔י שָׁמֹ֥עַ אֶשְׁמַ֖ע צַעֲקָתֽוֹ”. הכפילות של שלוש מילים בפסוק היא לא רגילה והיא נראית על פניו לא נצרכת, אבל היא בעלת משמעות רבה והיא שהקב”ה עצמו נמצא עם הנפגעים בצרתם ונוקם את נקמתם. הדמויות שעליהן הקב”ה מגונן הן הגר, היתום והאלמנה שהם מודל לחלשים וחסרי ההגנה בחברה.

ישנם שני קשרים ישירים בין הפסוק בפרשה לסיפור בגמרא. הקשר הראשון הוא אונאת דברים. הוא בא ללמד ולהזהיר עד כמה אנחנו צריכים להיות רגישים לרגשותיו של האחר ולעשות את מירב המאמצים לא לפגוע בו. דוגמא לדבר אפשר לראות בסיפור ששמעתי מסיוון רהב מאיר,על הרב יעקב אדלשטיין: כשהוא היה חולה בשנותיו האחרונות והוא שהה בדירה ליד בית החולים לניאדו בנתניה. בלילות שבת היו באים חסידי צאנז לשיר איתו שירי שבת. הוא הפנה את תשומת ליבם לכך שהשכנה בדירה ליד עיוורת, דבר שכנראה גורם לכך שיכולת השמיעה שלה מוגברת. כתוצאה מכך ייתכן שקולות שירה שלהם מפריעה לה. כמו כן בגלל שהיא מעדות המזרח הוא חשש שהשירים החסידיים אשכנזים שהם שרים יפריעו לה ולכן צריך לבדוק איתה שהיא לא סובלת משירתם. אני יודע שמדובר פה ברגישות לזולת שעבור רובנו נראית רחוקה מאוד מהמקום בו אנחנו נמצאים, אבל יש לאן לשאוף.

הקשר השני הוא חידוש של התורה בכך שהיא רוצה ליצור חברה בה החלש לא מדוכא על ידי החזק. לצערנו פעמים רבות לצד החזק קל מאוד להתעלם או לנצל את החלש על ידי שימוש בעמדת הכח בה הוא נמצא. דבר שנגרם בדרך כלל, כי החזק מרגיש שאין החלש יכול לפגוע בחזרה, דבר שגורם לפיתוי גדול עבור החזק. לכן הקב”ה מזהיר אותנו, שהוא זה שינקום את פגיעתו של החלש. על ידי כך התורה רוצה ליצור חברה מתוקנת בה גם לחלש ישנו מקום שווה בחברה וזכויותיו לא נרמסות על ידי הרוב.

אני חושב שאת שני השיעורים החשובים האלו אנחנו צריכים להנחיל לתלמידים שלנו. מפני שאם הם יצליחו להפנים אותם, חיי החברה שלהם, שיכולים מאוד לא נעימים עבור תלמידים רבים, יוכלו להשתפר פלאים. בנוסף לכך, גם אנחנו צריכים לזכור את השיעורים הללו . מפני שכמחנכים או כהורים הנמצאים בעמדות כח מול התלמידים שלנו, ישנו סיכוי גדול שנפגע בהם או נשתמש בכוחנו לרעה. דבר שאנחנו צריכים לזכור ולדעת להימנע ממנו עד כמה שאנחנו יכולים.