מאת צורי חסון-

אני נולדתי בישראל גדלתי בישראל וחוץ מטיולים בחו”ל ( חלקם קצרים וחלקם ארוכים) ושנתיים בהם שהיתי בארצות הברית, שלושים וארבע השנים בהן אני קיים היו בארץ ישראל. כיוצא מכך סוג הלחם המרכזי עליו גדלתי וממנו אכלתי  בבית או בדוכני רחוב היה פיתה. אשתי לעומת זאת נולדה בעיירה קטנה בארצות הברית וחיה שם עד תחילת שנות העשרים שלה, אז היא יצאה לסיבוב ארוך במקומות שונים בעולם שהסתיים בעלייה לישראל. סוג הלחם שהיא גדלה עליו היה לחמנייה וליתר דיוק (כמו אמריקאית טובה) לחמניית המבורגר.

כשחושבים על לחם, מגלים עד כמה הוא מאכל מרתק. הוא מוזכר כבר בתורה כמאכל הבסיסי של בני האדם והוא נשאר כזה עד היום. אחד האלמנטים החשובים ביותר בבית המקדש היה לחם הפנים שאת הציווי להכין אותו קיבלנו בפרשה שקראנו בשבת האחרונה פרשת תרומה: “וְנָתַתָּ עַל-הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד” (שמות כה,ל). לחם זה היה מוכן בכל שבוע והיה נמצא על השולחן בקודש ליד מזבח הקטורת ומנורת המקדש והיה נאכל בכל שבת על ידי הכוהנים.

למרות כל השינויים הטכנולוגיים והתרבותיים שעברו עלינו והמאכלים המגוונים מכל העולם שנמצאים על שולחננו אנחנו ואבותינו נושמים חמצן, שותים מים ואוכלים לחם. מה שאומר שהוא אחד מהדברים הבסיסיים הנטועים בדרך החיים והתזונה שלנו והוא כנראה גם פה להישאר.

אומנם ישנם תרבויות בהן הלחם הוא לא מאכל בסיסי והוא בקושי קיים בתפריט כמו בברזיל ובדרום מזרח אסיה שם אורז, תפוחי אדמה, תירס ובטטות תופסים את הבכורה. אך ברוב העולם במיוחד העולם המערבי הלחם הוא המאכל הבסיסי ביותר ובכל תרבות יש לו צורה אחרת וטעם אחר. בצרפת הוא בא בדמות הבגט המפורסם, ברוסיה הוא מופיע בתור לחם שחור, בצפון אפריקה בתור פרנה, כפוקצ’ה באיטליה וכמו שאמרנו במזרח התיכון יש לנו את הפיתה ובארצות הברית את הלחמנייה ואני רוצה קצת לדון בהבדל ביניהם.

הפיתה עוטפת את האוכל ששמים בתוכה היא יכולה להיות מצוינת לילדים ומבוגרים כאחד, מבלי ששום דבר ינזל החוצה. כל עוד שלא ממלאים אותה יותר מידי, ואז היא יכולה להיקרע. כשזה קורה אתה מוצא את עצמך עטוף במפיות, במקום שהאוכל יהיה עטוף בתוכה. בנוסף לכך יש לה טעם כיפי ונינוח והיא מצוינת לניגוב גבינות, טחינה ובעיקר חומוס, בן זוגה האגדי.

לחמניית ההמבורגר היא שונה לגמרי. היא מתקתקה, קלילה ופתוחה מכל הכיוונים. אפשר להעמיס כמה שרוצים אבל זה לא ישנה את התוצאה הסופית, נוזלים שונים ובצבעים שונים יינזלו לכל הכיוונים ולא רק הם. בגלל הנטייה לעמר שכבות שונות בין שתי שכבות הלחמנייה ייתכן שגם יתעופפו לכיוונך חתיכות סוררות של מלפפון חמוץ או בצל סגול.

לדעתי, הפיתה מסמלת את האופי הים תיכוני שלנו כישראלים: טעימים, עוטפים בחום וורסטיליים. אך יש להם נטייה להעמיס יותר מידי ואז להתפזר לכל הכיוונים כי הם רוצים לאכול את העולם. הלחמנייה מסמלת לדעתי את האמריקאים. היא מכילה גיוונים שונים, מיועדת לדבר אחד ספציפי ויכולה לגדול למימדים עצומים. מצד שני היא פתוחה לכל הכיוונים ואין לה בסיס יציב שמחזיק אותה.

חג פורים נמצא על סף דלתנו וחשבתי שזו הזדמנות מצויינת להראות לתלמידים שלנו במהלך סעודת הפורים הנעשית על הלחם, בין אם זה פיתה עם חומוס או לחמנייה עם המבורגר את הקשר שיש ללחם עם המקורות וההקשר האוניברסלי וההיסטורי שלו. כמו כן שלא משנה כמה תהפוכות העולם עבר הוא עדיין נמצא פה איתנו כדי להשביע ולפנק אותנו, בדיוק כמו העם שלנו ששרד והמשיך לשגשג למרות כל התהפוכות שעברו עליו.