חמישה טיפים ליצור קרבה עם התלמידים דרך המסכה
מאת בזי רובין
חודש אדר! אנחנו כאן עם מסכות רעשנים שירים ובעיקר… מסכות. אתמול יצא לי להעביר סדנא לקבוצה של תלמידות שאני לא מכירה ויצאתי באורות. על אף הקשיים שעל האף והפה, הצלחתי לעבור מסך. יצא לי להכיר בנות נפלאות והתחברנו ממש מהר. לכן, החלטתי לכבוד חג המסכות לתת לכם חמישה טיפים איך ליצור חיבורים כשיש לנו מחסום מעצבן על הפנים.
- אנחנו מחייכים עם העיניים! נכון, שנים אומרים לנו לצחצח שיניים כי רוצים שנחייך יפה אבל האמת היא שהחיוך האמיתי מתרחש עם העיניים שלנו. אל תפחדו להתפרע עם הבעות פנים, התלמידים רואים ויכולים להבין מה אנחנו אומרים להם אפילו כשחצי מהפרצוף מכוסה. אז תחייכו, תצחקו, תעשו פרצופים. המוח האנושי לא מפסיק להדהים ויודע להשלים את החסר.
- תדברו לאט יותר כאילו אתם על במה. העולם נפלא יותר כשהתלמידים לא אומרים כל שנייה "מה??" וזה הרבה בזכות האטת הדיבור. אנחנו רגילים לדבר בשצף קצף בלי מסכה ובימים נורמליים התלמידים מבינים אותנו מצויין. אך עם המסכות יש להאט את קצב הדיבור. להדגיש כל מילה, לעשות תנועות עם כל הגוף, ממש להתחבר לצדדים התיאטרליים שלנו ולהציג עם כל הלב.
- השתמשו בעזרים חיצוניים כשאפשר להמנע מדיבור ישיר. מצגות, סרטונים, חפצים למיניהם, תשתמשו בדימיון! בכל שלב בשיעור שבו תוכלו להשתמש במשהו שלא מחוייב במסכה, אשריכם. הסרטונים יכולים להסביר יותר טוב מאיתנו במסכה מסורבלת, והתמונות ממחישים את מה שאנחנו רוצים להעביר בצורה טובה. ברגע שנוכל לחסוך מהתלמידים כמות מכובדת של דיבור במסכה, יהיה להם יותר קל להקשיב כשכן נשתמש בקול שלנו. אפשר גם לשים משפטים חשובים על הלוח שגם נגיד אותם בקול אבל כמו כתוביות מתחת לסרט נוכל לעזור לתלמידים להבין מה אנחנו אומרים. עזרים כאלה טובים כמובן גם בימי השגרה, אך במיוחד עכשיו כדאי ולהתנסות בהם.
- ממסכות לתחפושות. זה כבר אולי דורש קצת השקעה אבל אפשר כיום למצוא מסכות בשלל צבעים, עם כל מיני הדפסים, מילים, צורות וכו'. למי שזכה לראות את הסדרה "אוטובוס הקסמים" יזכור שהמורה צלילה (או פריזל תלוי בגרסה) תמיד לובשת בגדים שתואמים את השיעור. יש לנו הזדמנות באמת להשתמש בעיצוב של המסכות כדי להעביר מסרים ולחבר את התלמידים אלינו כי פתאום אנחנו ממש שאקלים.. אבל בכללי אם אני אגיע עם מסיכה שיש עליה שפם אני בטוחה שהשיעור שלי יהיה קצת יותר קליל ומשעשע והתלמידים יזרמו.
- לנסות ולהתעלם. נכון לפעמים מגיח לו חצ'קון עקשן באמצע הפנים ואנחנו יודעים שהוא שם אבל חייבים להתעלם כי אם לא אנחנו נשתגע? בעיניי אנחנו צריכים להתייחס למסכה בדיוק ככה. נכון, יש לנו מסכה, היא מכסה לנו את הפה והאף, אבל אם נשלים עם העובדה שהיא שם ונעבור הלאה אולי באמת נוכל לתת לתלמידים שלנו תחושה שהיא לא שם?
המסכות נמצאות כאן כרגע כדי להגן. להגן עלינו ועל הסובבים אותנו, אבל אל לנו להתייחס אליהם בתור חומה! אחוז ניכר ממה שאנחנו אומרים בכלל לא יוצא לנו מהפה. יש את הטון, שפת הגוף, העיניים, ורק בסוף המילים עצמם. אני יודעת שהמצב לא פשוט, אבל אני גם יודעת שאנחנו מסוגלים להתגבר ולהתחבר. עובדה, כשהעברתי את הסדנא התחלנו בלי היכרות מוקדמת, וסיימנו במסיבת ריקודים (בקפסולות) מטורפת. מה שהכי הפתיע אותי הוא שבתום הפעילות כל בת ובת שהחליטה ללכת לחדרה עברה דרכי ואמרה לי תודה. חבל שהמסכה לא מכסה לי גם את העיניים כי התרגשתי והדמעות ירדו בעצמן.
Leave A Comment