מאת דייויד גוטבזל –

כשהייתי בתחילת דרכי החינוכית עבדתי בתור מדריך במחנה קיץ יהודי. חלק מהתפקיד שלי בתור מדריך היה לארגן פעילויות לקבוצה גדולה של ילדים בני שמונה. בתור חנון גאה, תמיד אהבתי את המשחק האדיר של מבוכים ודרקונים. חשבתי לשלב את שתי האהבות שלי, יהדות ומשחק תפקידים כדי ליצור חוויה מדהימה לחניכים שלי. כמה שטעיתי. תכננתי לעשות איתם הצגה של הסיפור על כיבוש יריחו. נתתי להם להכין חרבות מנייר, להקים מיצג של הסיפור, מיקמתי אותם כשתי צבאות ואמרתי להם לצאת למלחמה. הייתי צעיר וחסר נסיון. אף אחד לא טרח לומר לי שלתת לילדים בכיתה ג' חרבות ולעודד אותם להלחם אחד בשני זה רעיון גרוע…

הנסיון הראשון שלי לאחד בין משחקי תפקידים לבין חינוך אולי הסתיים בדמעות וכמה גיחות לאחות, אבל זה לא אומר שצריך לוותר על הרעיון. אני מאמין גדול בכך שמשחקי תפקידים וחינוך משתלבים טוב מאוד, אם עושים את זה כמו שצריך כמובן. משחקי תפקידים עיקרם בלספר סיפור, לא מנקודת המבט של צופה אלא להכנס לנעליים של הדמויות עצמם ולחוות את הסיפור. היהדות מורכבת מהמון סיפורים ובלחוות אותם. אנחנו עושים זאת בפורים שפיל, ובפסח אנחנו מצווים לספר ולשחזר את יציאת מצרים ולהרגיש כאילו אנחנו יצאנו בעצמנו. היהדות היא כר פורה למשחקי תפקידים ולחוויות מרתקות שכאלה. אז איך אנחנו יכולים ליישם בצורה אפקטיבית את משחקי התפקידים שאנחנו היינו רוצים בלי לתת יד חופשית לתלמידים שלנו להתנהג כמו מפלצות?

ליצור אווירה

תמיד כשאני מתחיל משחק תפקידים עם קבוצה של חברים, יש לנו תהליך שעוזר לנו להכנס לאווירה. אנחנו משוחחים על איזה סוגי משחק מעניינים אותנו, ממה אנחנו נהנים יותר, וכמה אינטסיבי אנחנו רוצים שזה יהיה. אחר כך אנחנו מתחילים עם אקספוזיציה ובניית המסגרת לסיפור שאנחנו הולכים לספר. כשאנחנו משתמשים בטכניקת משחק תפקידים בחינוך, השאלה הראשונה שאנחנו חייבים לשאול את עצמינו היא מה אנחנו רוצים ללמד? התשובה לשאלה הזו תהיה המסגרת המנחה את כל הפעילות. כל דבר מחייב עיבוד לפי המסגרת הזו, אבל מה שמדהים במשחקי תפקידים זה שאפשר לשנות ולהשתמש בזה לכמעט כל שיעור. 

ברגע שמטרת השיעור ברורה, אתם יכולים להחליט באיזה סוג של משחק תפקידים אתם רוצים להכניס את התלמידים שלכם. אם המטרה היא ללמד היסטוריה, אפשר להכניס את התלמידים לאירוע היסטורי מסויים ולשחק אותו. מלמדים על מצוות? תנו לתלמידים סיטואציה שבה הם יכולים לקיים את המצווה. כמובן שתמיד אפשר לשלב בין השניים. למדו אותם הלכות שבת דרך עיניהם של שבטי ישראל בעודם במדבר עם משה.

כחלק מבניית הסצנה תצטרכו גם להחליט מהי הדרך הטובה ביותר להעביר את המידע לתלמידים. האם אתם רוצים לתת להם את כל המידע מראש? בלימוד מצווה מסויימת, הרעיון הזה עדיף. אולי תתנו להם פיסות מידע ותוסיפו במהלך המשחק? אולי אתם תקחו את התפקיד של משה ותגיעו לבני ישראל להורות להם את הלכות השבת במדבר. או אם אתם מלמדים על אירוע הסטורי, אל תגלו להם מראש מה קרה, אלא רק תתחילו את הסצנה ותרשו להם להשתמש בדמיון לנסות ולהחליט מה לעשות. אחר כך, אפשר ללמד אותם מה באמת קרה ומה הם עשו.

הדרך שבה אתם בונים את הסצנה חשובה מאוד באיך שהמסר יועבר לתלמידים. יש כל כך הרבה דרכים לגשת לזה, אבל מה שהכי חשוב הוא לא להגיד לתלמידים בדיוק איך לשחק את משחק התפקידים. אם תעשו את זה, הם בסך הכל יקריאו את התסריט שלכם, שאולי זה נחמד, אבל תפספסו את האלמנט האישי שכל תלמיד יכול להוציא ויעזור לו להתחבר למסר בצורה טובה יותר. 

לעודד אותם להכנס לתפקיד

אחד הדברים שאומרים בעולם של משחקי תפקידים זה שיש את אלה שבאים באמת להכנס לתפקיד ויש את אלה שפשוט משחקים כדי לצאת ידי חובה. יש את אלה שבאמת מדברים כמו הדמות שקיבלו, ממש מנסים לתת לדמות חיים, אפילו משנים את הקול שלהם בשביל זה. כשאנחנו משתמשים במשחקי תפקידים בתור כלי חינוכי, המטרה היא שהתלמידים ירגישו חיבור אישי לדמות, והדגש הוא על התפקיד יותר מהמשחק. 

ממש חשוב להסביר את הנקודה הזו מראש לתלמידים, ולעזור להם להכנס לדמות. תגידו להם שהם הדמות, ותעודדו אותם לעשות אימפרוביזציה ולהתנהג כמו הדמות שהם משחקים. לחלק מהתלמידים המשחק הזה מהווה הזדמנות להוציא מהם את הצד היצירתי, וללמד אותם לגשת לנושאים בגישה שונה. תגידו להם לא לקחת את האופציה הכי טובה אלא את האופציה שהכי מתאימה לסיטואציה. כמובן, הם צריכים להקשיב למורה כשיתבקשו לא לאסוף יותר מן במדבר, אבל תעזרו להם להבין את הרגש של דאגה לעתיד ולתהות אם לא לאסוף יותר מן הוא הדבר הנכון לעשות. 

תיזהרו עם הקונספט הזה אבל, ואל תדחפו יותר מדי. אחד הדברים שאני למדתי מהמשחקים הללו הוא שכל אחד מגיע לתפקיד ממקומו שלו. יש תלמידים שממש ייכנסו לאווירה ואפילו יתחילו להתנהג לא יפה. אחרים אולי לא ירגישו בנל עם זה ויעדיפו להנחות את הדמות שלהם בקול קצת יותר מנותק. זה לא אומר שהם לא משחקים כמו שצריך, ואם זה מה שנח להם אל תדחפו אותם יותר מזה כדי שזה לא יקלקל להם את המשחק.

לשמור על פשטות.

המשחקים האלה יכולים ממש להסתבך! יש ספרים עבי כרס מלאים בהוראות וכללים של איך משחקים את המשחקים הללו. אלא אם כן גם אתם וגם התלמידים שלכם אוהדים מושבעים של הז'אנר, אל תתייחסו לכללים האלה בכלל. תשמרו על משחק פשוט כדי שכל התלמידים יוכלו להתמקד בסיפור ובתפקידים עצמם. יש לי כאן כמה רעיונות איך לשחק בצורה פשוטה. תנו לתלמידים להצליח בכל דבר שהם אומרים שהדמות שלהם עושה. אם יש קונפליקט בין שחקנים, תעשו עץ או פאלי ותחזרו למשחק. כשאתם רוצים לתת לשחקנים משהו מאתגר, תזרקו שאלות לאוויר או משחק חמוד שאם יצליחו בו הם יכולים לעבור לשלב הבא. הכינו כמה מהמשימות האלה מראש כדי שתוכלו לשלוף אותם במקרה הצורך. תכירו משחקים דוגמת FATE accelerated. זוהי דוגמא מצויינת למשחק שיש בה ארבע קוביות משחק ולא מתמקדת בסטטיסטיקות. יש לו סיפור נרטיבי שקל ללמוד אותו ויכול להתאים לכל סיפור.

תחשבו מחוץ לקופסא. תהיו יצירתיים. אף משחק תפקידים או פעילות תתאים במאה אחוזים למה שאתם רוצים להעביר. אז תשתמשו ביצירתיות כדי להתאים אותו. הרעיונות שאני מציע בכתבה תפקידם לעזור לכם לחשוב איך תוכלו לתת יד ליצירתיות של התלמידים ולעזור להם להתחבר יותר לחומר הנלמד. אולי משחק רגיל לא יעבוד עם התלמידים שלכם. אולי תתחלקו לכמה קבוצות ותכתבו סיפור קצר יחד, כאשר כל תלמיד יחשוב על דמות מסויימת. אולי הם יכולים לכתוב תסריט ביחד? כל המתודות האלה מובילים לאותה הנקודה של משחקי תפקידים, ולכל קבוצה משהו אחר יתאים. 

אז מה מתאים לקבוצה שלכם? השתמשתם פעם במשחקי תפקידים בשיעורים שלכם? יש לכם הצעות איך לעשות את זה בשביל המורים שעדיין לא התנסו בחוויה? שתפו אותנו בתגובות למטה!