האם אפשר לתכנן פרוייקט במעלית?

הותאם מהמאמר המקורי בצרפתית של פאוסטין גולדברג-סיגל –

לפני כמה שנים, בימים בהם טיסות, נסיעה ואכילה עם חברים היו עדיין חלק מחיינו, ניצלתי נסיעת עסקים עם חברים לביקור בביתו של חבר בסן פרנסיסקו. זה היה גם בתחילת הפריחה של Uber Pool, לפחות בפריז. אם אתם לא מכירים את זה (אני לא בטוחה שזה בכלל אפשרי), זה אפשר לאנשים להשתמש ב- Uber כדי לשתף נסיעות ובכך לחסוך כסף תוך כדי חלוקת הנסיעה עם אנשים נוספים. הודות לאלגוריתם שהוא ללא ספק מתוחכם, האפליקציה הצליחה לאתר משתמשים עם נסיעות תואמות. בשיווק הראשוני שלהם, Uber הציגו את הרעיון כדרך ליצור קישורים בין משתמשים. מילים יפות, אלא שבמהלך החודשים הראשונים שהשתמשתי בו בפריס, שמתי לב שזה לא עובד בכלל. אנשים תמיד העדיפו לשלם כפול ולא צריכים לנסוע עם זר מוחלט. לכן, כשניסיתי להזמין דרך Uber Pool, בדרך כלל הייתי שם לבד בכל מקרה. באותם זמנים נדירים שהיו איתי אחרים, אנשים בקושי אמרו שלום, ובחרו לגלול בטלפונים שלהם ברגע שהם היו במכונית.

כשיצאתי לטיול שלי לסן פרנסיסקו, הייתי המומה לראות שכל ה- Uber Pool שלקחתי לא רק שהגיעו עם נוסעים אחרים, אלא, לא תאמינו, הנוסעים אפילו דיברו זה עם זה ועם הנהג! שיתפתי את תדהמתי עם חברתי שחיה שם. היא אמרה לי, “כמובן! כאן אנשים לוקחים רק Uber Pool וכולם מדברים ביניהם. אומרים שיש אפילו סטארט-אפים שנוצרים בUber Pool! ” זה כל כך סן פרנסיסקו! זו הייתה תמונה כל כך עליזה (וקצת קלישאתית), אבל הייתי צריך לשאול אם זה אכן קורה.

חוויתי שוב את אותה תחושת ספק לפני כמה שבועות במהלך חילופי דברים עם עמיתים. אחד מהם הוא כיום מנהל בית ספר ואילו השני הוא מנהל בדימוס הפעיל במשימות ייעוץ שונות לחינוך יהודי. דנו בערך המוסף – אם לא באופיו החיוני – של פעילויות בינתחומיות לילדים. לפיזור דיסציפלינות יש אינספור אטרקציות. זה מחדד את הסקרנות, מעגן תוכן במציאות ומכין אותם לעולם המבוגרים (שם אנו לא מקדישים 45 דקות ממוקדות אך ורק בשאלות גיאוגרפיות למהדרין, ואחריהם מתמטיקה קפדנית.)

בנוסף, במקרה המסוים של חינוך יהודי בגולה, נראה בעיני, שזה חיוני לא רק ללמד ילדים איך להיות יהודים, ואיך להיות יהודים בטוחים ואוטונומיים, אלא גם יהודים צרפתים (או ספרדים, בולגרים, בכל מקום שאתה נמצא). זה מרמז על כך שצריך לא רק לחדד את כישוריהם, בחומש, למשל, אלא גם ללמד אותם כיצד עשרת הדיברות השפיעו על הצהרת זכויות האדם והאזרח משנת 1789. זה אומר לא רק לדעת מה הגמרא אומרת בנוגע לעונש מוות, אך גם בידיעה שזה בוטל בצרפת בשנות ה -80 על ידי שר המשפטים רוברט בדינטר, שהסתתר מהגירושים הנאציים בזמן שאביו גורש לסוביבור.

לכן, פעילויות בינתחומיות, וחינוך בינתחומי בכלל, במסגרת החינוך היהודי בצרפת חשובים ובעלי ערך במיוחד. זה לא רק מאפשר לילדים לגלות ולהבין, אלא גם מאפשר להם לבנות את זהותם באופן פורה. אני לא יכולה לומר עד כמה התחושה, המודעת או לא, של הפרדה הדוקה בין חינוך כללי ליהודי, בין חיי היומיום למרחב בית הכנסת, הכבידה עלי, ואכן עדיין מכבידה עלי. אי אפשר לבנות את עצמנו עם ערכים משתנים, אמיתות משתנות וזהויות מחולקות. כמובן הניואנסים, המגוון והגיוון כאשר הם מוצבים בדיאלוג (אפילו, בואו נהיה משוגעים, בהרמוניה) מאפשרים שיחות של מורכבות ועושר שאין שני לו. עם זאת, כאשר מעודדים ילדים לעזוב את מה שלימדו אותם, את מה שהם מאמינים בו וחולמים עליו בשערי הכיתה או בית הכנסת ללימודי יהדות, אתם ניזונים מדיסוננס קוגניטיבי מסוכן. הדיסוננס הזה, אם לא הרמוני, הוא פצצת זמן מתקתקת. במוקדם או במאוחר, ילדים יצטרכו לבחור בין אחד משני העולמות, לחיות עם הרעיון המתמשך שיש צורך בבחירה בינארית בין זה לזה, אך לוותר על התרבות היהודית שלהם יהיה נורא כמו לוותר על התרבות הצרפתית שלהם.

בואו נלך מעבר תיאורטי למעשי. כיצד נוכל ליישם את הדיאלוג הפורה הזה בבתי הספר ובתוכניות הלימוד שלנו? במהלך שיחתנו אמר אחד משני עמיתי, “כולם יודעים היטב שהפרויקטים הטובים ביותר נולדים במהלך שיחות בלתי צפויות בין שני מורים במעלית בין חדר הצוות לכיתה, או בדרך בין בית הספר למטרו!” אמנם, אין לי שום ניסיון או ידע בכל הנוגע ליצירת סטארט-אפ, ולא יכולתי לשים בצד את הספקות שלי כשחבר שלי סיפר לי על ה- Uber Pool של סן פרנסיסקו. עם זאת, לימדתי בבתי ספר, יצרתי תוכניות לימודים להקשרים לא פורמליים שונים ותיאמתי פרויקטים בין הצוותים. ברגע ששמעתי את עמיתי, התכווצתי. הרעיון הזה של פרויקטים חינוכיים הבוקעים תוך שתי דקות והופכים להצלחות חינוכיות הוא, מבחינתי, במקרה הטוב משאלה או שיווק (שכבר לא כל כך גדול) ובמקרה הרע ציפייה לא מציאותית כלפי המורים.

פיתוח פרויקט חינוכי סולידי ומבטיח, כפי שאתם ללא ספק כבר יודעים, כרוך בשעות של הרהור, הכנה, ייעוץ, יישום ועוד. איננו יכולים לצפות מהתלמידים שלנו להיות מעורבים בצורה עמוקה וארוכת טווח בלימודים מבלי לתת את כל כולנו. כמורים אנו מבינים זאת, אך יש צורך שגם העיניים החיצוניות של המפקחים, ההורים והחברה שלנו יראו זאת. אנו יודעים שפרויקט חינוכי טוב (בין-תחומי או לא) לוקח זמן. הגיע הזמן שלא נוכל להקדיש לתיקון עבודות, או לחיים האישיים שלנו. לכן חשוב שהממונים ההיררכיים שלנו יכירו בזמן המושקע הזה, בדבריהם (הכנת שיעור אומנויות או ספרות לקראת טיול בלובר להסתכל בציורים ישנים כשמדרש לוקח זמן, ולא רק שיחת מעלית) ובתמורה שלנו. כמובן שכל שעות ההכנה והמעקב לוקחות זמן, זמן שלא תמיד נראה לעין בלוח הזמנים או בתשלום שלנו. כולנו נלכדנו בין הדילמה של הרצון לשפר ולחדש את הקורסים שלנו, לבין ניהול הזמן שלנו הן משיקולים אישיים ומקצועיים. עם זאת, במסגרת שיתוף פעולה בין שניים או יותר עמיתים, שבהם יש לתאם אילוצים, זה לא אפשרי. זה ייצור אכזבה, מתח ואשמה, ולא רווחים חינוכיים.

כפי שנלמד בפרקי אבות, “אם אין קמח אין תורה”. אינך יכול להחליף שיחה על תמיכה חומרית בחיוכים או בסיסמאות. אם אנו רוצים שמורים יוכלו להרחיב את הפרויקטים שלהם, יש לשלב שעות אלה בלוח הזמנים שלהם ולפצות אותם. שעות אלה הן קריטיות לאיכות החינוך שתלמידינו מקבלים, והן מכריעות גם עבור ההתפתחות המקצועית שלנו. אנו יודעים שאנו מרוויחים מאוד משיתוף רעיונות, ידע ושיתוף פעולה עם עמיתינו, הן מבחינת תוצאות קונקרטיות והן מבחינת תחושת שייכות והתחדשות, כעת אנו זקוקים לעמיתינו והמפקחים שלנו לרדת לקרקע המציאות גם לגבי מה שנדרש כדי להגיע לשם!