פאוסטין גולדברג-סיגל, תורגם מצרפתית
“לצאת מאיזור הנוחות,” דיברנו על זה שנים. חשבנו על זה, חלמנו על זה בתור משהו אידיאלי שאפשר יום אחד להשיג אותו. הסתכלנו על הרעיון הזה בערבוב של רומנטיקה, התלהבות וחשש. אמרנו לעצמינו, “כן, היינו רוצים לנסות את השיטה הפדגוגית הזו, אבל האם אנחנו באמת יכולים להרשות לעצמינו לנסות? הייתי רוצה ללמוד את המטודה הזו, אבל האם יש לי זמן? ממש הייתי רוצה ללמוד את הנושא הזה לעומק, אבל האם בסוף אוכל באמת להשתמש בו?” זה מזכיר לי את הקטע בסדרה חברים בו רייצ’ל נעה בחדות בין הייאוש לבין הכעס כשהיא רואה את שיחת הטלפון שרוס מנהל עם חברתו ג’ולי. הוא אומר לה “תנתקי את” והיא “לא, אתה!” רייצ’ל מקשיבה, מחייכת קלות ואז פתאום חוטפת את הטלפון מהיד של רוס ומנתקת על ג’ולי.
בהרבה מובנים, שנת 2020 ניתקה עלינו את הטלפון. כל השיחות הפנימיות, כל השיחות עם קולגות או אחראים על הצורך “לצאת מאיזור הנוחות” בן ליל איבדו את הצדדים הרומנטים והמרגשים, והפכו למציאות הקשוחה של חיינו. בפרק הזה של חברים, מישהי מנתקת, מסיימת את משחק הפינג פונג הלוך ושוב, אבל זה לא נובע ממשהו פנימי, זה לא אחד מזוג האוהבים שעשה זאת, אלא כח חיצוני, אקסית מעוצבנת. בשבילנו המחנכים, האנימטורים, ההורים וכו’ שנת 2020 ממש טלטלה אותנו מחוץ לאיזור הנוחות, וממש לא מרצוננו החופשי.
החדשות הרעיות הם שהתהליך הזה של יציאה מאיזור הנוחות היה תהליך אלים. יש כל כך הרבה שאלות שעולות… מה פספסנו בדרך? מה לא זכה לסגירת מעגל? מה כבר לא יחזור לקדמותו? מה לא הולך להצליח? החדשות הטובות הם, שמתוך הברוטליות שבדבר, אנחנו מוצאים את עצמינו כאן, איזור הנוחות שהיה נותר איש שם מאחור ואנחנו יכולים להתבונן בו מרחוק. יתרה מזאת, יש סיכוי מאוד גדול שלא נחזור לאיזור הנוחות הזה יותר. אני מקווה בכל ליבי שנוכל למצוא מרחב נוחות חדש (עם הרגלים חדשים וכמובן חיסון), אבל אין ספק שאיזור הנוחות הזה יהיה שונה בכל תכלית מההוא שנזרקנו ממנו במרץ 2020. השיטות הפדגוגיות, החומר הנלמד, המתודות שנשתמש בהם והקבוצה שהתוותה את הקריטריונים הללו, כולם התפתחו והשתנו אל תוך האיזון החדש שהיינו צריכים ליצור.
אתמול בלילה, דיברתי עם הדיירים של בית מוישה בפריז על פסקה של הרמב”ם בדיני הלכות התשובה במשנה תורה היוצרת אבחנה חשובה בין שתי סוגי תשובה. הראשונה, האידיאלית על פי הרמב”ם (תשובה גמורה) היא כשאדם חוזר לאותה הסיטואציה שהובילה לחטא ובוחר שלא לחטוא. הסוג שהני של התשובה, הוא מלמד, הוא תהליך שיכול לקחת לאדם את כל החיים. זהו תהליך שדורש מודעות רבה לצד גדילה ושינוי תמידי, עם המטרה להגיע לגישה חדשה וראייה חדשה שמשנה את האישיות. כמובן, התשובה הזו הרבה פחות מהוללת וקשה לפרסום באינסטוש מהראשונה, אבל בעיניי היא הרבה יותר מציאותית. בחיים האמיתיים, כשיש בנו חרטה, מתי באמת יש לנו אפשרות לנסות ולמחוק את העבר ולחזור לאותה נקודה התחלתית? החבר שפגעתי בו לפני 5 שנים? האם אני אראה אותו שוב? ואם כן, האם הוא יהיה באותו מצב של עייפות וסטרס שתשאיר אותו פגוע אפילו יותר כמו שהוא היה באותו יום? איך אוכל למחוק את השעות שביליתי בלשחזר את השיחה שלנו שוב ושוב? התשובה הראשונה של הרמב”ם היא תשובה תיאורטית, ולכן בעיניי, הרמב”ם ממשיך ומתאר את הסוג השני של התשובה, אפילו אם בעיניו האופצייה הראשונה היא האידיאלית בין השניים. בחיים האמיתיים, אי אפשר למחוק את העבר. אנחנו חייבים לחיות עם התוצאות של המעשים שלנו, אנחנו חייבים להתשנות, בעקביות ובאומץ לב.
אז עכשיו שיצאנו מאיזור הנוחות (או שבעצם איזור הנוחות עזבה אותנו) ויש לנו זמן להתלונן על כך, בואו נראה איך המעבר הזה, אפילו אם הוא לא היה רצוני, יכול לעזור לנו בתור מחנכים. (חשוב לי להגיד, אני לא אומרת שזה הולך להיות קל בכלל):
- תחזרו אחורה לשבוע הראשון בו לימדתם. מה היה החלום או הפרוייקט שרציתם להרים ומאז הרשיתם לו לדעוך בפנים?
- מיהו קולגה שאתם מעריצים והייתם רוצים ללמוד מהם במהלך הקריירה שלכם?
- האם יש קולגות שהייתם רוצים לשבת איתם (גם ווירטואלית) וליצור יחד פרוייקטים?
- איך תוכלו להעביר את החוויות שלכם לקולגות צעירים יותר?
- מה המיומנות שהייתם רוצים ללמוד ולהביא אל תוך הקריירה שלכם? מה הצעד הראשון בהכשרה הזו?
- האם יש תלמידים שאמרתם להם דברים או שלא דיברתם מספיק ואתם מתחרטים על כך? אולי יש כאלה שתוכלו ליצור איתם קשר היום?
- איך אתם יכולים להכניס יותר אינטראקטיביות ותחלופות ללמידה שלכם?
- מהם ההרגלים שתוכלו לקחת לעצמכם כדי לאזן טוב יותר בין החיים האישיים והמקצועיים שלכם?
יש שתי דרכים להסביר את המילה “תשובה”. הראשונה, הקלאסית, מכוונת לעניין ה”חזרה”, אבל אני לא חושבת שבאמת אפשר לשוב אחורה. השנייה שמדברת אליי יותר היא מלשון מענה- לתת תשובה. 2020 נתנה לנו להתעמת עם כמה שאלות עמוקות. איך אנחנו בוחרים לענות עליהם? הרעיון הזה נותן לנו גם את האפשרות לחזור. אנחנו לא יכולים לחזור אחורה בזמן, אבל יכולים לשאוף לחזור לעצמינו, לחזור מהמסע וההרגלים שבלבלו אותנו לאורך הדרך, ולהגיע חזרה לנקודה הראשונית, כשידענו מה אנחנו רוצים מעצמינו. כולי תפילה שהשנה הזו, עם כל הקושי והכאב, לפחות ייתן לנו את ההזדמנות למצוא תשובה חיובית וחישוב מסלול מחדש.
Leave A Comment