מאת צורי חסון-

כשיש לנו הטבה מסוימת כמו פרס, פרגון, או מילים טובות לתת לאחד או לאחת הילדים בכיתה או לילדים שלנו בבית, האם אנחנו משקיעים מחשבה לפני שאנחנו נותנים אותה לאחד מהם? האם אנחנו מחשבים איזה ילד קיבל בפעם שעברה ואיפה זה נופל בחישוב הכללי?. כמו כן האם אנחנו בודקים את עצמנו אם יש בתוכנו העדפה לילד כזה או אחר, שאנחנו נותנים לה ביטוי בתהנהגות שלנו גם אם לא בדברים ממש מוחשיים?.

ספר בראשית שאנחנו בעיצומה של קריאתו מתחילתו ועד סופו עוסק בנושא הנפיץ של התחרות העזה בין אחים על היחס המועדף של אביהם או של האל. בנוסף לכך נוכחת שם באופן עקבי העדפה שמתבטאת בצורות שונות: מקבלת המנחה של הבל ולא של קין, הגירוש של ישמעאל והעברת כל זכויות הירושה ליצחק והברכות שניתנות ליעקב ולא לעשו. עם זאת, לדעתי האירוע הדרמטי ביותר הוא זה שנראה על פני השטח כפחות דרמטי. הענקת כתונת הפסים מיעקב ליוסף.

אירוע זה נראה כחסר חשיבות לעומת חלומות ההתנשאות שהוא חלם וטרח לספר לכולם או העובדה שהוא היה מעביר לאביו את כל הדברים הרעים שאחיו עושים. אלא התורה התורה בוחרת לספר על נתינת הכתונת שהייתה מעשה של העדפת בן אחד על פני האחרים וגם מקשרת את זה לרגע בו הם האחים מביאים את הכתונת לאביהם להראות לו שיוסף נהרג. אירוע זה באחריתו מביא לכמעט התנגשות בין האחים, שהייתה יכולה למחוק את השולשלת של בית יעקב. בעיני דבר זה מתחבר עם מה שקרה בין קין והבל, מפני שגם שם הייתה שפיכות דמים ומעשה סימבולי של נתינת יותר אהבה מהצד ההורי.

אני מניח שלרובנו כשאנשי חינוך המהלך של ספר בראשית אותו תיארתי הוא לא פשוט לעיכול. הרי למדנו את כל התיאוריות ההחינוכיות שאומרות שאסור להפלות בין ילדים ועל הנזק שזה יכול לגרום. כמו כן גם אם לא למדנו אותם אז אולי למדנו את המדרש (שבת י, ב): “לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (כתונת הפסים) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים”.

אז איך עם כל זאת התורה מראה לנו, שזו הדרך בה התנהגו אבות האומה שלנו, אלה שאמורים להורות לנו את הדרך, ולא רק הם אפילו הקב”ה. אני חושב, שהתורה פשוט אומרת לנו את האמת! כבר אלפי שנים טוענים שמדובר בהתנייה שטבועה כמעט בכולנו ומחקרים מהשנים האחרונות מוכיחים זאת. לכל אחד יש את התלמיד, חניך או ילד שהוא מעדיף קצת יותר. אני יכול להגיד שזה גם קיים מהצד השני. אני בטוח, שלכולנו יצא להיות בסיטואציות בהם אנחנו היינו המועדפים או המופלים.

התורה אומרת לנו שזה הטבע האנושי ואי אפשר להסתתר ממנו. היא לא באה אלינו בדרישות נגד הדרך בה העולם מתנהל ומראה לנו “עולם אידאלי” בו אין אפליות, אלא היא מראה לנו את התמונה האמיתית של הדברים ללא פילטרים. מצד שני דרך שורת הסיפורים של ספר בראשית היא מנסה גם ללמד אותנו מספר דברים.

הדבר הראשון, תהיו מודעים להעדפה הזו שיש בתוככם, תנסו לעדן אותה עד כמה שאתם יכולים ותשימו לב על ההשלכות שיכולות לצאת ממנה. אם אתם בצד ה”מופלה” אל תגיבו בחריפות כשזה קורה, אל תחפשו את ההורים או המורים שלכם על כל נטייה קטנה ותדעו להבין ולקבל את מקומכם גם אם זה לא נעים, כי בדרך כלל לא תכולו לשנות את המצב. אם אתם בצד המועדף תגלו חמלה וסבלנות לאלה שמופלים ותזכרו שלהיות מועדף זה לא רק פינוקים, אלא גם אומר שיש מכם ציפיות גבוהות יותר. מעל הכל אנחנו צריכים להבין שזו הדרך בה הקב”ה ברא את העולם בחוכמתו. זה אומר שלמציאות זו יש גם יתרונות רבים וסיבות למה היא קיימת. אבל כדי להסביר את זה נצטרך לכתוב מאמר נוסף…