ה”אוטו דידקט הראשון”

מאת צורי חסון

בפרשת “חיי שרה” אותה קראנו בשבת האחרונה נפרדנו מדמותם של אברהם אבינו ושרה אימנו. אברהם אבינו אומנם לא עשה ניסים ולא ניבא נבואות בלתי נשכחות, אך הוא היה דמות כה ייחודית שגם אחרי 4000 שנים עדיין משפיעה על חייהם של מיליארדים ברחבי העולם. בפרשתנו התורה מספרת לנו די בפירוט על מותם וקבורתם של אברהם ושרה, אבל לא נותנות לנו שום רקע על שנותיהם המוקדמות. כשהתורה מתחילה לספר לנו על אברהם בתחילת פרשת “לך לך” הוא היה כבר בן שבעים וחמש שנה: “וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן” (בראשית, יב, ג)

כדי למלא את החלל את במידע, אנו נזקקים למדרשי חז”ל ולמזלנו הם לא חסכו עלינו. בתחילה הם מתארים לנו את אברהם הילד שרצה לעבוד לאלוהות כלשהי. הוא עבר בין כוחות השמיים והארץ, אבל כשהוא ראה למרות שהם משפיעים אור ושפע לעולם הם לא מנהיגים, אלא גם הם מונהגים על ידי כח עליון ועל ידי כך בעצם משמשים ככלי להעברת שפע. כשאברהם הבין מי המנהיג של העולם הוא החל במעין מסע מרדני כנגד אביו ובני משפחתו ועבודת האלילים אליה הם היו משועבדים. מסע שהוביל אותו לעימות מול נמרוד שהיה השליט האזורי החזק ביותר באותה תקופה.

בין לכל הסיפורים האלו ותחת ההנחה שאברהם ידע את כל התורה כולה, התעוררה השאלה איך הוא למד את כל התורה? על זה ישנה מחלוקת בין חכמים: “תני ר’ שמעון בן יוחאי מלמד שזימן לו הקב”ה שתי כליותיו והיו נובעות חכמה ודעת, תדע לך שכן הוא, שנגלה עליו הקב”ה בין הבתרים והראה לו ארבעה דברים: תורה וקרבנות גיהנום ומלכיות, רב לוי אומר מעצמו למד” (מדרש שוחר טוב, מזמור ט”ז).

כיוון שהיהדות כולה בנויה על העברת מסורת וידע מדור לדור על ידי אבות ורבנים לבנים ותלמידים, דמותו של אברהם שהיה ייחודי מהבחינה, שאף אחד לא קדם לו בדרכי היהדות מציבה קושי לא פשוט בפני החכמים שמנסים לענות על השאלה: איך הוא למד את הכל אם לא היה מי שילמד אותו? התשובות שניתנו הם היחידות שאפשריות. ר’ שמעון בן יוחאי שהיא מגדולי החכמים בעם ישראל בכל הדורות, ענה שדרך הלימוד היחידה שאפשרית היא בין רב לתלמיד. לוי שכנראה הסכים עמו באופן כללי טען שישנה גם אפשרות אחרת, לימוד עצמי.

גם בימינו אנו שיטתו של רבי שמעון היא השולטת. בכל התרבויות שאני מכיר מצריכים מורה (שיכול לבוא בכובעים שונים) כדי להעביר ידע, להסביר ולהטמיע אותו, אך מצד שני שיטתו של לוי, המתארת מצב של אדם שהוא “אוטו דידקט” שיכול ללמוד בעצמו ואחר כך אף להיות מורה לרבים מקבלת מקום שהולך וגובר בזמן האחרון.

הדבר שנתן תאוצה ללמידה עצמית היא כמובן מהפכת האינטרנט שמאפשרת לכל אחד או אחת לשבת בבית לפתוח את המחשב ולהיחשף לכמויות עצומות של מידע בכל נושא אותו הוא רוצה ללמוד. המידע שנמצא באינטרנט הוא לא רק מידע כתוב, אלא המון סרטוני וידאו וקובצי שמע שמלמדים אותך לעשות כל דבר מאימון ספורט, לימוד שפות וסריגת כיפות.

נכון שאברהם לא היה “אוטו דדיקט” כמו שאנו מכירים היום, כי הרי לא היו לא ספרים מהם הוא יכל ללמוד בטח שלא אתרי אינטרנט מעוצבים ומלאי מידע. אך המודל שלו קיים גם היום. למרות שהשימוש במודל של למידה עצמית מתרחב מאוד בשנים האחרונות, עדיין המודל הקלאסי של לימוד עם מורה עדיין שולט בכיפה. לדעתי יש לכך שתי סיבו:. הראשונה היא שאין תחליף ללימוד מאדם שהוא לא רק בעל ידע, אלא גם בעל ניסיון שיכול לראות אותך בתהלך הלמידה ולכוון אותך לכיוון הנכון. השנייה שהדיאלוג בינך לבין המורה או הקונספקט של לימוד בחבורה יחד עם אנשים נוספים תוך כדי וכיוח מסוים ושאילת שאילות זה מה שיוצר למידה אמיתית.