אחד בדורו

מאת צורי חסון

אחת הדרכים המרכזיות על ידם היהדות שימרה את עצמה במהלך 3500 השנים האחרונות הייתה על ידי דמויות מופת ששימשו מודל נכון וראוי של התנהגות ויותר מכל הורו את הדרך הנכונה לכל דור לפי המצב בו היה. הראשון שהיה המודל לשיטה זו, היה אברהם אבינו שעליו אנחנו קוראים בפרשיות השבוע האחרונות. בסיפורים השונים בספר בראשית המתארים את חייו של אברהם ובמדרשי חז”ל הקשורים אליהם, אנחנו מקבלים מצד אחד הצצה לדמותו של אברהם ולמידות המיוחדות אותן הוא נשא, בנוסף להחלטות המנהיגותיות שאותן הוא לקח. החלטות שהיו השראה לדורות.

עם כל הכבוד לאברהם ולהשפעה העצומה שהייתה לו על העולם כולו בכלל ועל העולם היהודי בפרט. היהדות מאז מתן תורה הלכה לאורו של איש אחד הוא זה שזה שגאל אותנו ממצרים והעביר אותנו במדבר והוא זה שהיה המקשר המיתולוגי בין עם ישראל לקב”ה במהלך נתינת התורה והטמעתה בעם ישראל. הגדיל לעשות הזהר הקדוש שאמר שבכל יהודי יש ניצוץ מנשמת משה רבינו עליו השלום. אפשר לראות לזה המחשה בתלמוד הבבלי כשהרבה פעמים, כשחכם אומר סברא נכונה וחכמה החכם השני קורא לו משה כאות לחכמתו.

גם משה רבינו ידע שבן אדם אחד גדול ככל שיהיה לא יכול לקיים הדרך היהודית לנצח, אלא צריך דמויות שיופיעו בכל דור ושינהיגו את העם לפי צרכיו והסביבה שבה הוא נמצא. לכן הוא נתן חשיבות גדולה לכך שיורשו ימונה עוד בחייו, כך שכל עם ישראל יוכל לראות שהוא ממשיך את הדרך בה הם הלכו עד עכשיו. בדומה לכך מאז ועד היום בכל דור בעם ישראל קמו מנהיגים בעלי שיעור קומה שבלטו במידותיהם המופלאות, היו מודל לחיקוי עבור העם ובנוסף לכך ניווטו את את הזרמים אליהם הם היו שייכים לכיוון הנכון, תוך דאגה לכלל ישראל.

יש לי זיכרון חזק מלפני עשרים ושנה כשהייתי רק בן שבע והיה מבזק חדשות על פטירתו של הרבי מלובוביץ’, אחת הדמויות החשובות והמשפיעות בעולם היהודי במאות השנים האחרונות. מאז ועד היום הלכו לעולמם מנהיגים תורניים גדולים ומשפיעים וממגוון הזרמים בדת היהודית. לכל אחד מהם הייתה את הדרך שלו לסחוף את חסידיו ולגעת בליבו של כל יהודי באשר הוא.

בשנים האחרונות הרגשתי שקצב הפטירה של אותם “גדולים” מכל הזרמים מתגבר מצד אחד, כשמהצד השני לא גדלים מנהיגים בעלי שיעור קומה כדי להחליפם. ההרגשה היא שאנחנו מעין דור יתום. שיא הרגשה זאת היה מבחינתי היה כשנפטר הרב עדין שטיינזלץ ז”ל “רש”י” של זמנינו שאהבתי והתחברתי לחיבוריו התורניים וההגותיהם השונים והערצתי את דמותו היחודית ופורצת הדרך. אבל בכל פעם שעלתה בי המחשבה הזאת, אמרתי לעצמי שעדיין יש לנו את הרב ג’ונתן זקס ז”ל, שבכל שבוע בשנים האחרונות נתן לי השראה ותקווה בעזרת ההבנה המסורתית והחדשנית כאחד, שהייתה לו על הטקסטים העתיקים עליהם נשנעת הדת והמסורת היהודית. חשבתי לעצמי שהוא עדיין יחסית צעיר ומאוד פעיל. מבלי לדעת שום דבר על מצבו הרפואי, האמנתי וקיוויתי שהוא יהיה איתנו עוד שנים רבות. לצערי הרב התבדיתי, ההודעה על מותו תפסה אותי מופתע וכואב כאחד.

הרב ג’ונתן זקס היה הדוגמא האידאלית של היהודי המודרני. אינטלגנטי ובעל ידע רב בפילוסופיה והיסטוריה אך גם יהודי דתי, ציוני שלא התבייש לשמור על ערכי המסורת היהודית וההלכה. כל זה בשילוב עם יכולת ביטוי יוצאת מהרגיל בכתב ובעל פה שהצליחה לקרב ולהנגיש ערכים יהודיים בני אלפי שנים, לכל מי שראה את השילוב בין עלומות המדע והתורה כאפשרות. הוא היווה דוגמא עבור מאות אלפי יהודים ברחבי בעולם, שזה אפשרי להיות יהודי בעולם מודרני. אם הרב קוק והרב סולובייצ’יק היו אלו שהגו את האפשרות הזאת, הוא זה שמימש אותה עד הסוף. הוא היה לורד, דוקטור ורב אבל מעל הכל הוא היה בן אדם שהמשיך לספר את הסיפור של העם היהודי.

הוא יחסר מאוד לי ולרבים אחרים , יהיה זכרו ברוך.