מאת צורי חסון-

כמחנכים וגם הורים, אנו נדרשים פעמים רבות לדילמה איך לנהוג בילדים “מאתגרים”. ילדים שלא הולכים בדרך שאנחנו מנסים להתוות ולפי הערכים שאנו מאמנים בהם ומשתדלים להתוות עבורם. במקומם זה, יש להם להם נטיות מולדות ודרכי התנהגות שהיינו רוצים לעדן במקרה הטוב ולשנות לגמרי במקרה הפחות טוב. עקב דברים אלה מתעוררת השאלה איך אנחנו כמחנכים צריכים לנהוג. 

האם אנחנו צריכים רק להראות להם אהבה מבלי להוכיח אותם גדי שהם לא יברחו, אולי אנחנו צריכים להתעלם מהם ולהתייאש מהם כדי לחסוך את מפח הנפש ושמור על המשאבים הנפשיים שלנו , או שאנחנו צריכים לנסות לשלב אהבה עם תוכחה? שזו נראית על פניו האופציה הכי טובה בתיאוריה כמו שנאמר: “כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה” (משלי,ג ,יב) אבל לצערנו דרך זו הכי קשה ליישום באופן  מעשי, כיוון שצריך למצוא את האיזון העדין בין שניהם.

בפרשת תולדות אותה אנו קוראים השבוע אנו נחשפים בדיוק לנושא זה. עשו בנם של רבקה ויצחק הוא איש ציד, מאוד יצרי וגשמי שמתחתן, עם בנות כנען כנגד רצון הוריו. תיאורים אלו הם לפי פשט התורה. כשהמדרשים מתארים אותו באופן יותר ציורי כגזלן, אנס ורוצח. אפשר להגיד שהוא לא בדיוק הלך בדרכו של אביו שהיה מוכן להקריב את עצמו על מזבח העולה והלך בדרכו של הקב”ה מבלי לסטות לצדדים. כמו כן רחוק מדמותה בעלת החסד של אמו שהייתה עם קשר נבואי הדוק לקב”ה.

התורה מתארת עבורנו בפשטות את השוני בין יעקב לעשו ואת ההבדלים שהיו בתגובות של הוריו כלפי הסיטואציה: “וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים. וַיֶּאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב. (בראשית כה, כז-כח). ברור גם מהמשך הפרשה שיצחק אהב גם את יעקב שהלך בדרכו ובדרכו של אביו (לדעתי גם פשוט שרבקה אהבה את עשו ככל אם שאוהבת את בנה פשוט היא העדיפה להשקיע את מירב כוחותיה בבן שימשיך את דרכם). אבל ליצחק היה חשוב לאהוב את עשו ולהדגיש את האהבה הזו. מפני שהוא כנראה האמין שעל ידי זה אולי הוא יוכל להחזיר את בנו למוטב. גם כשבנו התחתן עם נשים כנעניות והתורה אמרה לנו שזה מאוד הכאיב גם ליצחק, הוא לא הראה שום תוכחה כלפי בנו עשו.

ה”ספורנו” אחד מגדולי פרשני התורה מבין שזו הייתה טעות ענקית מפני שלהבנתו ליצחק הייתה השפעה כה גדולה על עשו שהוא היה יכול לשמוע אל התוכחה שלו: “ובזה הודיע שהיה יצחק יכול למחות בעשו כשנשא הכנעניות אם היה נותן לב” (פירוש לבראשית,כח,ח). בהתחלה הבנתי שהספורנו מאוד ביקורתי כלפי יצחק והדרך בה הוא בחר, אבל במבט שני אני מבין שהוא דווקא מעריך את הדרך הזאת, אבל הוא אומר: יצחק היית כל כך טוב הצלחת ליצור כזאת מערכת יחסים מיוחדת עם רשע גדול כעשו, מצאת בו דברים שאחרים כולל אשתך כבר התייאשו מלנסות לחפש. אבל למה לא השתמשת בכל מה שעשית כדי להטות אותו לדרך אחרת. הוא בעצם שואל למה לא השתמשת באפשרות שלך להוכיח את בנך כשכנראה רק אתה זה שיכל להוכיח אותו.

התורה להבדיל מספרים או סיפורי עם או דתות אחרים לא מספרת על דמויות מושלמות, אלא היא מספרת לנו על דמויות חזקות ואנושיות. דמויות מופת, שהיו קרובות לשלמות אבל מהחסרונות שלהם אנחנו יכולים ללמוד שיעור לחיים שלנו. והשיעור שלדעתי אפשר ללמוד מכאן הוא שאסור לנו לוותר על אף ילד, לאהוב אותו, לשמור אותו קרוב אבל גם בעדינות רבה לדעת איך לסמן הגבולות הנכונים ולהוכיח אותו.