מאת צורי חסון

ביום ראשון האחרון, ל’ בתשרי, חגגנו יום הולדת 3 לבן שלי. כמיטב המסורת עשינו לו “חלאקה” שזה טקס בו גוזרים לילד את השיער לראשונה. לבני היו הרבה תלתלים שבאמת היו חלק דומיננטי באישיות שלו, כך שלא היה קל לראות אותם הולכים, אבל באמת, בשבילנו זה לא היה הטעם בטקס. בגיל שלוש ילד יהודי קטן מתחיל ללבוש ציצית וכיפה. הוא יכול גם להתחיל ללמוד את האלף בית. ישנן מסורות גם לתת לילד דבש כדי שהאלף בית, שהוא הבסיס ללימוד תורה, יהיה מתוק.

הבן שלי הוא באמת ילד מיוחד וכבר יש לו קשר חזק לתורה שלדעתי הוא כנראה מתנה ישירות מהשם, אבל אנחנו, הוריו באמת מנסים לעזור לו לדעת לדעת איך לנהל את המתנה הזו. כמובן שכל ילד קטן רוצה להיות כמו אבא שלו, כך שבמובנים מסוימים זה מאוד קל. הבן שלנו רוצה ללבוש ציצית כמו אבא שלו וכיפה. אבל באמת לא נתנו לו ללבוש את הפריטים המיוחדים / הקדושים האלה (למעט לפעמים בשבת) עד גיל שלוש. אנו יודעים שתהיה נקודה שהוא אולי לא ירצה ללבוש אותם ובהחלט לא נכריח אותו, אך תחושת הגעגוע והרצון חזקה בהרבה מתחושת הפחד או הסתבכות. בכך שלא אפשרנו לו ללבוש את הפריטים האלה עד גיל שלוש, יצרנו רצון עז שעליו היה לחכות. כמו כן, אשתי סרגה את הכיפה שלו לאחר שלקחה אותו לחנות כדי לבחור את הצבעים האהובים עליו והוא התבונן בה כשהיא סרגה לו אותו באהבה והתאימה אותה במיוחד לצורת הראש שלו (שהשתנתה ללא היכר אחרי גזירת התלתלים המפורסמים). אני באמת חושב שהוא מרגיש את האהבה שלה כשהוא לובש אותה כי הוא לא ילבש אחת אחרת, הוא מבין שהכיפה הזאת מיוחדת עבורו. 

רק כדי לסבר לכם את האוזן שתבינו על איזה מין ילד אנחנו מדברים, אתם יודעים מה היו שאר המתנות שהוא רצה ליום הולדתו? ספר תורה כמה שיותר אמיתי(ראו למעלה את התמונה), מגילת אסתר (הוא לא קיבל את זה כי הם לא מכינים צעצועים והם יקרים), סטנדר (שסבתא שלו רכשה עבורו) שיאפשר לו ללכת לבית הכנסת עם אבא שלו ולהתפלל כמוהו וגיטרה (אולי לא קשורה ליהדות, אבל הרצון נולד בו מצפייה בגננת שלו מנגנת שירים בגן אז מי יודע ייתכן שגם שם מדובר בשירים הקשורים ליהדות ועוסקים בחגי ישראל או בשבת) כך או כך, כהורה, קשה לומר לא כשילדך מבקש ממך דברים שאמורים לעזור לו להתקרב לקב”ה ומבטאים את הכסיפה שלו להיות עטוף בתכשיטים רוחניים. 

האם זה יחזיק מעמד? אנחנו לא יודעים. האם אנו מקווים שכן? כמובן. אך אנו כן יודעים כי כהורים נמשיך בגישה בה אנחנו מנסים לנטוע בו את הרצון להתרקב לקב”ה ולעמוד בפני הדחף לכפות על ילדינו משהו. אנחנו גם לא בורים לחשוב שהוא בהכרח מבין למה הוא לובש ציצית או כיפה אך הגמרא (סנהדרין,ק”ה,ב’) אומרת: “.אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצווה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה”. אז אנו מתפללים שלמרות שלעת עתה הוא לובש אותם מכיוון שהוא מתרגש, הוא ילמד את החשיבות והמשמעות ככל שהוא יגדל ויעשה מצוות אלה באהבת וכבוד השם.