שוב אנחנו חוזרים על זה! אנחנו מתחילים את הסגר השני – אבל אני לא יודע כמה זמן נמשיך לספור, אולי כי זה מייאש ואולי בגלל שההבדלים בין ימים לשבועות הפכו ללא בטוחים בכל מקרה.

לפני כעשרה ימים, לפני שקראנו את פרשת נח, אחת מעמיתתוי הזכירה את התיבה שבנה נח. הוא בילה זמן רב בבניית הספינה הזו, היא אמרה, ומילא אותה במה שהוא חושב שהוא צריך כדי לעבור תקופת משבר. בתום 40 ימי השיטפון הוא ואנשיו מגיחים לעולם מתוקן ומקושט. היא הזמינה אותנו לחשוב: בים הסוער שאנו נמצאים בו, מה ישמשעבורך תיבה? מה מגן עליך? חלקם דיברו על ספורט, קריאה, טיפול, קשר עם קרובי משפחה וכו’. חברתי סיכמה בכך שהזמינה אותנו לזהות את המשאבים הללו בכוונה האפשרית, לרדוף אחריהם ולהגן עליהם. אם אנו זקוקים למגע אנושי, עלינו לנסות לזהות עם מי זה עוזר להיות בקשר ולפנות זמן בלוחות הזמנים שלנו לטלפון אליהם, לכתוב וכו’. כולנו היינו אסירי תודה לקולגה שלי על כך שאפשרה לנו, דרך הטקסט המקראי, לקחת צעד אחורה מהמצב בו אנו חיים ואולי לזהות את הכלים לחיות בכוונה ובשלווה רבה יותר.

השאלה הראשונה שהייתה לי הייתה כיצד אוכל לנהל את השיחה במסגרת חינוכית. מתי ואיך נוכל לתת לתלמידים שלנו, ולקרובים אלינו, את המרחב והכלים הדרושים כדי לעשות שיקוף מעין זה? סיפור התיבה הוא סיפור שמדבר אל אנשים בכל הגילאים – ואת המטאפורה קל להסביר ולהבין. (יש לי גם זיכרונות עזים מהסדנה החינוכית שהוצעה במוזיאון לאמנות והיסטוריה של היהדות בפריז על תיבת נח בה הייתי צריך להשתתף כשהייתי בן 4. זה תמיד מוצע שם – למעט COVID – ואני מאוד ממליץ עליו!) ילדים מוזמנים לצייר, לדגמן או לבנות תיבה משלהם ולתת לה את הצורה המייצגת את מה שמרגיע אותם בימינו. שום דור לא חסין מרגשות של עצבות (או גרוע מכך) סביב המצב – וחשוב שנתן לתלמידים שלנו מרחב לבטא זאת.

הארון יכול להיות גם דרך יצירתית להסביר לילדים את הצורך להסתגר – ומדוע, בנסיבות בהן אנו חיים, הממשלה והרופאים אומרים כי קשר עם החוץ הוא, באופן זמני, איום שממנו עלינו להגן בְּעָצמֵנוּ.

ואז הלכתי לשאלות חשוכות יותר. ראשית כל, נח אינו בוחר בהרפתקה זו: אלוהים הוא זה שקובע אותה, אלוהים הוא זה שבוחר בו והאל הוא שקובע בדיוק מאוד מה יהיה בתיבהואיך היא תראה. כמו כן, למותר לציין, איש מאיתנו לא בחר לחוות את המגפה הזו. אך מעל לכל, הדרך בה עלינו להגן על עצמנו נקבעה על ידי המדינה, המגדירה מה מותר או אסור. רחוק ממני לפקפק ביישום הכללים הללו – אך יש לומר כי נעילה והכלאה נסבלים יותר מאחרים. בהתאם לאישיותנו, מצב בריאותם הנפשית והפיזית, הרשת הרגשית, המשאבים והרכוש החומרי, כל אחד מאיתנו חווה את הנעילה בדרגות שונות של קלות ואתגר. עם זאת, מדובר באותם חוקים לכולם. עבור כל המורים השואפים לעסוק בפדגוגיה מובחנת, אתה ללא ספק מרגיש את אי הנוחות שגודל אחד זה מתאים לכל הדגם.

חברתי הצהירה כי ארון מגן על נח ועל משפחתו וכי בסופו של דבר הם משאירים אותו לעולם שכולו יפה. בנקודה זו לא הסכמתי איתה לגמרי. לדעתי משפחתו של נח יוצאת ורואה את המחזה של עולם הרוס, מוצף ומאוכלס. לאחר תלאות הכניסה לסערה והבידוד, עליהם שוב להתמודד עם צרה חדשה: ללכת אל עבר מנופץ תוך כדי מציאת האנרגיה והמשמעות לצעוד קדימה לעולם הרוס כדי לבנות אותו מחדש. (אנו נזכרים בפרק השיכרון של נח – שחלק מאיתנו המבוגרים יכולים אולי להזדהות עם נח טוב מדי!)

יתר על כן, נזכרתי בדבר תורה מאת הרב בני לאו שקראתי לפני כמה שנים. הוא דיבר על כך שיש רבים שמוקירים את המטאפורה של התיבה כהצלה מופלאה ממציאות נידונה. הוא כתב גם על החברה הישראלית אשר תיארה את עצמה לעתים קרובות כתיבה כדי להציל את יהודי העולם מאיומים שונים. אבל, הוא ציין, מגיע הזמן שבו ההגנה הופכת לאיום. לאחר מספר שבועות, סביר להניח שמשאבים יתחילו להידלדל בתיבת הקודש, ושנח ומשפחתו לא ידעו כמה זמן הם עדיין על המים. אין ספק שהרעש והריח של החיות הנעולות נעשו קשה יותר ויותר לשאת. אין ספק שהמתחים החלו להתגבר בין בני המשפחה. מגיע זמן, לימד הרב לאו, כי יש לשבור את איטום הארון. הרב לאו דיבר במסגרת ישראל על הפיתוי לסגת פנימה, הרחק מהשפעות אנושיות, תרבותיות ודיפלומטיות חיצוניות והסיכונים הגלומים בהן.

באופן אישי, השאלות הללו לגבי תיבת הקודש הם גם חיוניות בכל הנוגע לסגר הנוכחי ולמגיפה בכלל. כאשר השיטפון ייפסק, איזה עולם נגלה? האם אנו מוכנים למציאות שאינה תואמת את ציפיותינו? הרבה מהדברים שהשארנו ייעלמו – וחלק מהדברים שתכננו לא יקרו. איך נמצא את הכוח להתקדם מהתיבה, לעסוק מחדש בעולם ולא להישאר מרותקים לצמיתות?

זהו הפרדוקס של התיבה, שמצילה ומאיימת, מגנה וחושפת, מרגיעה ומתישה. בנוסף להסבר איך להחיל את אמצעי הסגר על ילדינו בכל הקפדנות הנדרשת, סיפורו של נח מזכיר לנו את הצורך להסביר להם כי סגר זו מגננה זמנית, וכי עלינו לשמור על רוחנו במראה עד לאופק, עד סוף השיטפון – כי זה בהחלט יקל עלינו כשנצטרך להפשיל שרוולים ולהתחיל מחדש בבנייה, בהעברה ויצירה.