על ידי אבי רובין

בתחילת ספטמבר של שנת 2020 התקיימה מסיבת טבע בדרום הארץ. חייל שהיה בחופשה מהבסיס השתתף במסיבה ולצערי, נפטר אחרי שצרך סמים.

כמה שעות אחרי תחילת המסיבה, תושב שגר בקרבת מקום התקשר למשטרה ודיווח על מסיבה לא חוקית (לאור נהלי מדינת ישראל בתקופת הקורונה שלא מאפשרים התקהלות כל כך גדולה). המשטרה שלחה ניידת למקום אך לא הצליחה למצוא את המיקום המדויק של המסיבה ולכן המשיכה בשגרתה בלי לטפל באירוע.

לאחר כמה שעות, החייל התחיל להרגיש לא בטוב וכשחבריו שמו לב למצבו, השכיבו אותו ברכבם כדי שינוח. אחרי כמה שעות הם ראו שמצבו מידרדר והתקשרו למד"א שפינו אותו לבית החולים. שם החייל מת. 

אחרי מות החייל (ז"ל), המשטרה, הורי החייל, הפרקליטות, מארגני המסיבה ועוד החלו לירות האשמות לכמה כיוונים:

חלק האשימו את מארגני המסיבה במכירת סמים ואלכוהול למשתתפי המסיבה אך מנגד, המארגנים טענו שהם לא אפשרו מכירה של סמים או אלכוהול. 

חלק טענו שמדובר באשמת המשטרה מכיוון שהם קיבלו התראה שמתקיימת מסיבת טבע אך לא הצליחו למצוא את המקום אך מנגד, המשטרה אמרה שהניידת עשתה כל מאמץ למצוא את האירוע. 

אני רוצה מצד אחד להביע את הצער הרב שבתוכי על מות החייל אך במקביל, לדבר על תפקיד המשפחה ואחריות ההורים על ילדיהם. 

המשנה במסכת קידושין אומרת "כל מצוות הבן על האב, אנשים חייבין ונשים פטורות" (פרק א, משנה ז). 

רבי עובדיה מברטנורא מפרש- " כל מצות הבן על האב – כל מצות הבן המוטלות נט על האב לעשות לבנו. והן ששה דברים ס, למולו, לפדותו אם הוא בכור, ללמדו תורה, ללמדו אומנות, להשיאו אשה, להשיטו בנהר סא:"

המשנה הזאת מתארת מציאות שכמעט נשכחה, מציאות שבה ההורים מלמדים את ילדיהם.

ב2020, רוב מוחלט של התרבות המערבית סומך על גורם חיצוני, הלא הם צוות ההוראה בגן, בבית הספר היסודי, בתיכון ובאקדמיה, ללמד את ילדיהם את הידע הבסיסי שהם חושבים שילדם צריך וכמובן את הכישורים הנדרשים כדי להתמודד עם העולם. יתרה מזאת, לא פעם הורים באים למורה ומאשימים אותו שילדם נכשל במבחן. במקום שההורים ילמדו את ילדיהם אומנות ויכינו אותם בעצמם, הם באים בטענה שהכנת התלמיד למבחן זהו תפקיד המורה ולא ההורה. 

ואז הגיעה הקורונה, בתי הספר נסגרו והורים רבים היו צריכים ללמד את ילדיהם את השיר "מה נשתנה", להסביר להם מה זה חג שבועות ולספר להם את סיפור העקדה לקראת תקיעת השופר. אם ילד נעמד בליל הסדר ולא ידע לשיר  "מה נשתנה", להורים הייתה כתובת אחת בלבד לאן להפנות את האשמה- ההורים עצמם. 

מצב זה מזכיר להורים רבים את האמת הפשוטה – אחריות חינוך הילדים היא עלינו בלבד. באחריותנו לשלוח אותם לבית הספר שטובים להם, באחריותנו לפתוח את היומן שלהם ולקרוא את ההערות שהמורה כתב, באחריותנו לוודא שילדנו לומד את המידות הנכונות ובאחריתנו לחנך את ילדנו לאיזה מצבים להיקלע ולאיזה מצבים עדיף שלא. 

לחזור למקרה המצער שהזכרתי בהתחלה, שוב אני מדגיש שכואב לי על פטירת החייל שנפטר אך ישנה אחריות רבה על ההורים. כל הורה צריך לדעת איפה ילדיו מבלים, כל הורה צריך לדעת עם מי ילדיו מבלים וכמובן שכל הורה צריך להעניק לילדיו את הכלים להתמודד עם מצבים מאתגרים. כך, אם אי פעם הילד יגיע למצב שבו הוא מרגיש שהוא טובע במציאות עוינת שבאה להטביע אותו, הוא יוכל להיות רגוע מכיוון שהוריו לימדו אותו איך לשוט בנהר.