האור בקצה המנהרה של סוף הסגר נראה לעין, אבל אנחנו עוד לא שם. אנו נדרשים לעוד קצת סבלנות. בתור אנשי חינוך, עכשיו יש לנו את ההזדמנות להתבונן ולהבין מה למדנו בתקופה המיוחדת הזו. אחד מהלקחים הגדולים של התקופה שכולנו מרגישים, המורים, ההורים והתלמידים, הם היתרונות והחסרונות של למידה מרחוק בפלטפורמות דיגיטליות. בעוד השאלה האם לעבור ללמידה דיגיטלית ריחפה באוויר זמן מה לפני המגפה, פתאום עולם החינוך מצא את עצמו מחוייב בלית ברירה למציאות החדשה. מציאות שהעלתה הרבה שאלות ואתגרים אבל גם הזדמנות להמציא את עצמינו מחדש.

בהתאם להתפשטות המרחבים הדיגיטלים המוצעים לקהל הרחב, מוזיאונים רבים ברחבי העולם, ובעיקר מוזיאונים יהודים עברו לעולם הדיגיטלי. בעוד דלתות המוזיאון נשארו סגורות, קבוצות תרבותיות וחינוכיות יזמו, ממש בין לילה, לתת לתצוגות שלהם לתקשר בצורה חדשה. כולם יכלו להינות מתצוגות המוזיאונים ולבקר בצורה וירטואלית מוזיאונים מוכרים ופחות כאחד. חלק מהמוזיאונים כבר העלו מיצגים כאלו ואחרים לפני המגפה, ועכשיו הייתה להם ההזדמנות להוסיף ולהחליף את האוסף הדיגיטלי. מחנכים, ילדים, הסקרנים, האקדמאים, המובטלים, כולם יכלו לבקר מוזיאונים יהודים בברלין, ניו יורק, פראג, ירושלים, ממש בכל העולם וזאת בלי לקום מהספה.

 

המוזיאון בברלין מציע כרגע מיצג אונליין שמצהיר כי "לא כל אחד המעוניין בנושאים שלנו יכול לבוא ולבקר. לכן אנחנו שוקדים בלפתח תכנים שנגישים גם בלי ביקור במוזיאון עצמו". שם, אפשר ללמוד על: "1993: תחילת סופה של יהדות גרמניה", "ביזה ופיצויים", ואפילו "הגולם: מהמסיטיקה ועד הסרת המוקשים". מוזיאון ישראל גם פיתחה אתר לתיירות וירטואלית בדומה למוזיאון ניו יורק. מוזיאון האומנות והיהסטוריה היהודית בפריז כבר כמה שנים מפרסם את האוספים באופן מקוון ובזמן הסגר שלחה לחבריה עלון בשם "ה MAHJ בבית" שיש בו סרטונים של אירועים מהעבר. כל העלונים נגישים גם דרך האתר.

 

בנוסף, הרבה מהמוזיאונים פיתחו מספר לא מבוטל של משאבים יצירתיים וחינוכיים לילדים. בעלון של מוזיאון האומנות וההסטוריה היהודית בפריז יש קובץ מיוחד שמדגיש חלק מסויים מהאוסף שלהם. כשהסגר ייגמר והמוזיאון ייפתח מחדש, הוא ימשיך להציע סדנאות ווירטואליות דוגמת "בתיאטרון עם שאגאל". המוזיאון היהודי בניו יורק מציע יצירות אומנות ביתיות בסגנון האומנים שמוצגים אצלם. למשל, פוסטר של לורנס ווינר, בולים אבסטרקטיים של אווה הס, פסל שדומה לאודרי פלאק או פליקס נוסבאום או פסל מחפצים יום יומיים שדומה לרייצ'ל פיינשטיין. מוזיאון ישראל פיתחה פינת ילדים באתר המשאבים שלה. יש שם ציורים קלאסים שאפשר להוריד ולצבוע, הנחיית פעילויות (סדנת חול עם האמנית המפורסמת מיכה אולמן, הכנת פנס מלזניה, תכשיטים משקופיות ישנות וכו') וסרטונים חינוכיים על מגילות ים המלח או המצאת האלף בית.

אולי כבר יצא לכם לבקר במוזיאונים האלה עם הילדים שלכם או עם התלמידים, אולי תכננתם לבקר שם בקרוב או שממש לא. בכל מקרה, בין כל ההזדמנויות הבלתי צפויות שהקורונה זימנה לנו, אנחנו יכולים לנצל את ההזדמנות לבקר במוזיאונים המצויינים האלה עם ילדינו. יש לנו אפשרות להראות להם יהדות שמחוץ לספרים ולסביבה המוכרת. להראות להם יהדות דרך חפצים של אנשים שונים, קהילות, זמנים ומקומות. אם הם בוגרים מספיק, הם אפילו יכולים להכנס לאתרים האלה לבד בזמן שאתם תקועים בעוד שיחה בזום!

בשביל הילדים שלכם, סיור פיזי או ווירטואלי במוזיאון יהודי כזה או אחר יוצרת הזדמנות להכנס לסיפור של כולנו, להרגיש שאנחנו שייכים למשהו גדול יותר, מעבר לעצמינו. זוהי הזדמנות נפלאה לתהות איך החיים שלי היו נראים אם נולדתי במלה בקזבלנקה בסוף המאה ה19, במחוז ונסיין או אודסה ב1910. הודות למוזיאונים האלה, יש לנו אפשרות להשתחרר מארבעת קירות ביתנו או מהחופש שהתבטל לנו.