מאת צורי חסון-

שני תלמידים הגיעו אליי לשיחה שהיה אחרי שהיה בינם ריב קשה, שכלל החלפת מהלומות מילוליות נכבדות.ועכשיו לאחר שהדברים קצת נרגעו, אני מתחיל לשאול אותם, איך הם הגיעו לכזה מצב שהם עושים כאלה דברים? שני הצדדים שטחו בפניי טענות מנומקות ומוצדקות בעיני עצמם. טענות שמראות לי כמה כל אחד מהם צודק והשני טועה. רק לאחר מאמץ לא מבוטל הצלחתי להסביר להם ששלושתנו (שניהם ואני) טעינו. כי אם לפחות אחד מאיתנו היה צודק כל האירוע הזה היה נמנע.

בשבת האחרונה קראנו את פרשת בראשית עם שלל האירועים שהיא מכילה בתוכה. כשהתורה מתארת את "עץ הדעת" היא קוראת לו בשמו המלא שחלקנו לא תמיד זוכרים או מכירים: "וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע" (בראשית, ב', ט'). בפירושנו של ספורנו על התורה הוא ממחיש בצורה יפה את הפגימה שהייתה בחטאם של אדם וחווה הפרי הבעייתי שהכיל אותו העץ: "טוב ורע – לבחור הערב אף על פי שיזיק, ולמאוס הבלתי ערב אף על פי שיועיל" גם על פי רוב פרשני התורה האחרים מובן שבאותו החטא האדם וצאאציו אומנם קיבלו את היכולת להבדיל בין טוב לרע, אבל גם איבדו את ההבנה של יצרם הבסיסי שהנחה אותם מה טוב ומה רע עבורם ועבור האחרים.

על פי פרשני המקרא, חכמי המוסר והחסידות אחרי שהמין האנושי התדרדר מבחינה מוסרית ואיבד את הידיעות והתובנות הבסיסיות שהיו לו הקב"ה בחר לגדוע את אותו רצף על ידי המבול. כשזה לא עזר הוא בחר לתת את התורה לעם ישראל ככלי שעל ידו הם יוכלו לקן את דרכם בעולם המבלבל בו אנחנו נמצאים. אותה תורה שמכילה את הסודות המופלאים של הבריאה ואומרת לנו מה טוב ומה רע, מה מותר ומה אסור, מה טמא ומה טהור ומדריכה אותנו בדרך בה אנחנו צריכים ללכת. אפשר לדמות את זה לאדם שהולך בחשיכה וצריך להסתמך על מי שמסייע לו שיוביל אותו בדרך הנכונה. הוא לא יכול לסמוך על המחשבות, התחושות והרגשות שלו שיכולים להטעות אותו, אלא רק על מי שמוביל אותו יודע את הדרך.

אנחנו כמורים צריכים להיות הרבה פעמים אלו שמסבירים לתלמידים הצעירים שלנו שהם לא בדרך נכונה. זה לא שאנחנו תמיד יודעים מהי אותה דרך ואיפה בדיוק היא נמצאת אבל בתור המחנכים שלהם אנחנו צריכים בלהתחיל ולהאיר להם בדיוק את ההבנה הזאת בדומה לתורה שהתחילה בבראשית עם הסיפור שלימד אותנו את אותה תובנה.

אנחנו אלה שצריכים  לפעמים, להרים להם תמרור עצור ולהראות להם שההחלטות שלהם לא כאלה צודקות ונכונות ומקורן הרבה הרבה פעמים נמצא ברצון לכבוד, שמירת האגו האישי והתאוות השונות שמניעות אותם לעשות ולהגיד דברים שפוגעים באנשים אחרים או בעצמם. לדעתי, התפקיד שלנו הוא גם להראות להם שאם הם יעצרו רגע ויתבוננו במעשים שלהם הם יוכלו להבין מה המקור האמיתי של ההחלטות שלהם.

לאחר שהצלחנו להבהיר להם את מקור הבעיה שלהם אז נוכל להפנות אותם למקור שהוא לא רק הפתרון שידריך אותם בדרך הנכונה, אלא שבעזרתו הם יוכלו, עם ההדרכה שלנו, לעשות את אותו תהליך בעצמם. אותו המקור הוא כמובן התורה. בעזרתה הם יוכלו להבין מה הטוב האמיתי ועל ידי זה להתבונן במעשים שלהם ולראות האם הם תואמים למקור אובייטיבי על אנושי או לא. כמו כן על ידי התורה הם יוכלו לקבל את הכוונה איך למצוא את השביל הנכון, שבו הם  יוכלו להימנע מלהגיע לאותם מקרים בהם הרצונות המוטים שלהם הטעו אותם וגרמו להם לעשות דברים שהם לא רצו ולא אמורים לעשות.