לכל סיום יש התחלה חדשה

לכל סיום יש התחלה חדשה – נכתב על ידי אבי רובין

אני מודה לה’ כל יום שאני בחפ”ש (חבורת פרשת שבוע). החבורה הזאת התחילה כשהייתי תלמיד בישיבת ההסדר ומאז ועד היום בקבוצת הוואטספ הנושאת את אותו השם, אנו דנים בשאלות ונושאים העולים מהפרשה. 

השבוע חברי לחבורה שאל שאלה על פרשת בראשית – 

“האם המסר מהפרשה זה שלפעמים צריך לשבור את כל הכלים ולהתחיל מאפס? או שהמסר הוא שלשבור את הכל ולהתחיל מאפס זה לא עובד?”.

כל בר דעת שקורא את פרשת בראשית רואה שיש פה התחלה של משהו טהור וקדוש. ה’ חוזר על המשפט הפשוט והזך “וירא כי טוב”. הלוואי עליי שה’ היה רואה אותי ואומר עליי משפט כזה “וירא כי טוב”. ה’ מרוצה מהאור, מהשמיים, מהאדמה והחיות, מבני האדם ומהשבת הקדושה. 

אבל (וזה אבל גדול) אנו רואים שלמרות שהתחלנו משהו חדש (ובאמת שאין יותר חדש מבריאת העולם) עדיין יש תקלות במערכת. עדיין יש פגמים שמפריעים לדברים להתנהל כסדרם והתוצאה היא שאחרי ההתחלה המדהימה של בריאת העולם יש נפילה בגלל חטא אדם וחוה. 

אחרי החטא יש לנו נקודות שפל כמו הרצח של הבל ונקודות שיא כמו חנוך שהתהלך עם האלוקים ובסוף הדרך התלולה הזאת אנו מגיעים לפרשת נח. בפרשת נח, לפני המבול, אין חטא עצום בסגנון חטא אדם וחווה שעליו ה’ גוזר דין מוות על כל העולם למעט משפחה אחת. ההחלטה הזאת נובעת כתוצאה של כמה וכמה מעשים שבגללם ה’ מחליט להתחיל את הכל מהתחלה. 

אז אם איזה מסר יוצא אדם שלומד את שתי הפרשות הראשונות בתורה? המסר הראשון שחברי לחבורה הציע שצריך להתחיל הכל מאפס? או המסר השני שגם אם תתחיל מאפס, זה לא יעבוד? 

חשבתי על הנושא ואני רוצה להעלות תובנה שלישית – ברוך ה’ שיש לנו כל כך הרבה הזדמנויות להתחלות חדשות!

התחלנו מאפס בבריאת העולם, אחרי זה התחלנו מאפס כשגורשנו מגן עדן, התחלנו מאפס אחרי המבול, אחרי מגדל בבל וכו’. התורה מלאה בהתחלות חדשות וכך גם מעגל השנה של כל יהודי – 

יש לנו את ראש השנה לבריאת העולם, את ראש השנה לאילנות וגם את ראש השנה ליציאת בני ישראל ממצרים. העניין הזה מופיע גם בתהליך הסליחה של עם ישראל- יש לנו תקופה של סליחות באלול, אחרי זה יום של כפרות ביום כיפור, אחרי זה חתימת הדין בהושענא רבה ויש שסוברים שפורים הוא עוד יום שבו ה’ מכפר על כל עוונותינו. בקיצור, הרבה לפני עולם האקדמיה, ה’ הטביע בעולם את המושג “מועד ב’ “.

לדעתי לא סתם ה’ טומן בפרשות הראשונות את הרעיון של “מועד ב’ “. אני חושב שיש פה מסר עצום לאנשי החינוך בצורה שבה הם רואים את התלמידים שלהם בכיתה.

גם המורה הכי משכיל והכי נאור יכנס לכיתה ויתחיל לחלק את היושבים מולו לקטגרויות בסגנון “הוא יהיה ראש הועד כיתה, הוא הולך להפריע לי, הוא היפר אקטיבי” ועוד. החלוקה הזאת היא טבעית ואוטומאטית ואין ממנה מנוס. אך מה אפשר לעשות אחרי שקבענו את עתיד תלמידנו בכמה דקות? ליצור להם את ההזדמנות להתחלה חדשה. 

התחלתם את השנה ויש תלמיד שמפגר מאחורי חבריו לכיתה? תנסו לתת לאותו תלמיד הזדמנות להתחיל מחדש ולראות שהוא מסוגל להצליח כמו חבריו לכיתה. תלמיד אחד ענה על שאלה לא נכון ומאז הוא לא משתתף בשיעורים? תתנו לו הזדמנות להתחיל מחדש ולהעיז לענות על השאלה בין אם הוא יטעה ובין אם לא. 

זה מאוד קשה להתחיל מחדש באמצע שנת לימודים אבל זה חשוב. אם ניתן לכל תלמיד, בכל יום, את האפשרות להתחיל מחדש ולהשתפר, ה’ יסתכל עלינו מלמעלה ויגיד “כי טוב”.