מאת צורי חסון-

ביום שישי האחרון יצא לי לשמוע סיפור מעורר מחשבה מפי הרב אשר וייס. הוא סיפר על אדם שקיבל מהמלך כלי יקר כפיקדון שהוא צריך לשמור עליו. אותו אדם השתדל לשמור על הכלי הכי טוב שהוא יכול, אבל ברגע אחד של חוסר תשומת לב אותו כלי נפל על הרצפה ונשבר. אותו אדם היה מאוד מודאג ועצוב ממה שהתרחש, כי הוא לא רצה לאכזב את המלך. לכן הוא הלך למומחים הגדולים ביותר בעולם כדי לנסות לאחות או לשחזר את אותו כלי יקר, אך ללא הצלחה. בלית ברירה הוא בא אל המלך בבושה וחשש רב הציג בפניו את שברי הכלים ואמר לו שלמרות כל מאמציו לשמור על הכלי, הוא לא הצליח ומה שהוא יכול להחזיר לו הם רק שברים. המלך אמר לו שלהבדיל ממלכים אחרים שאוהבים להשתמש בכלים יפים ונוצצים, הכלים שהוא הכי שמח בהם, הם כלים שבורים.

הסיפור רוצה להגיד לנו שהקב”ה לא מצפה מאיתנו להיות מושלמים ולהחזיר לו כלים מצוצחים, אלא הוא יודע שאנחנו הולכים ליפול ולהיכשל מידי פעם. אבל הוא כן מצפה מאיתנו שנבוא אליו עם אותם שברי כלים שהם הרצונות להיות טובים, לגדול ולהשתפר. כי הרי אותו אדם שנשבר לו הכלי היה יכול לנסות לברוח, להמציא תירוצים למה שקרה, או לטעון שמישהו אחר שבר את הכלי. במקום זאת אותו אדם בא לפני מלך בכאב אך עם אומץ, כנות ושברי כלים, שעל פניו לא שווים כלום עבור כל מלך. התנועה הזאת בנפש היא זו שעושה את הכלים הללו לכה מיוחדים עבורו. כך גם הקב”ה שרוצה שנבוא לפניו ביושרה עם הדברים הטובים שעשינו ועם חרטה אמיתית על הפעמים בהם לא כל כך הצלחנו.

אני חושב שאת המסר שהסיפור מכיל בתוכו צריך להעביר הלאה גם לתלמידים שלנו, אך אני לא סבור שצריך לשמור אותו אך רק וליום הכיפורים. אלא זהו מסר שצריך ללכת איתנו במהלך השנה ויש להטמיע אותו אצל התלמידים שלנו לאורכה, במיוחד אצל אלה שסובלים מהצורך להיות תמיד במצב של שלמות ולא יכולים להכיל מצב של כישלון. אבל לא רק אצלם, אלא גם אצל אלו, שלא יודעים להודות בטעויות שלהם ולקחת אחריות על כשלונותיהם ובמקום זה מנסים להסיט את האחריות על אנשים אחרים, נסיבות אקראיות או אונסים שונים ומשונים.

לצערנו הרב סוג כזו של התנהגות נפוצה מאוד בציבור הרחב אפילו אצל המנהיגים שלנו. לדעתי הדרך הטובה ביותר להתגבר עליה היא על ידי חינוך וההטמעה של הערך היהודי הכה חשוב של לקיחת אחריות שהוא אבן הבניין החשובה של המושג תשובה, שהיא אחד מהיסודות המרכזיים בדת היהודית וגם אחד המסרים המחודשים והמשמעותיים ביותר שהיא הביאה לעולם. בנוסף לכך אנשים שיודעים לקחת אחריות הם לא רק אנשים טובים יותר, שיש להם שלמות פנימית עם עצמם ומעשיהם, אלאב הם בעלי יכולת גדולה יותר ללמוד מהטעיות שלהם ולהשתפר, בנוסף לכך הם גם אנשים שמעוררים פחות ריב ומדון.

יום הכיפורים הוא ללא ספק נקודת שיא של ארבעים ימים של בקשות, תחינות וסליחות שמתנקזים לכדי יום אחד. בדומה לשברי הלוחות שמונחים יחד עם הלוחות השניים בארון הברית במקום הקדוש ביותר בו שכנה השכינה כך הדרך שלנו להגיע למקום הקדוש ביותר ביום הקדוש ביותר היא על ידי הלב הנשבר שלנו וההבטחות לשינוי שאנחנו מקבלים עלינו לקראת השנה החדשה.

שנזכה שכל משאלותינו יתמלאו לטובה ותהיה לנו גמר חתימה טובה!