לזכור את ההתחלה

מאת צורי חסון-

אחד העקרונות החשובים ביותר בתוכנית הגמילה הידועה מהתמכרויות, “אלכוהליסטים אנונימיים” שמועתקת לרוב סוגי ההתמכריות, הוא קבלה של כוח עליון ( כל אחד לפי אמונתו) שששולט בעולם ומסירה את הבעיות משליטתו של המכור ומעבירה אותן לאותו כח עליון. על ידי העברה זאת האדם נכנס לתודעה שהוא לא בשליטה מלאה על החיים שלו כיוון שההבנה שלו שהוא שולט לגמרי בחייו אך לא מצליח לעמוד בלחץ היא הביאה אותו לאותה התמכרות.

בעוד כמה ימים יחול ראש השנה היהודי, חג שאומנם נמצא ברשימת החגים החשובים ביותר, למרות שמבחינת העוצמה בה הוא מורגש ברחוב ומספר המצוות המעשיות הקיימות בהו, יום הכיפורים, פסח וסוכות לוקחים את הבכורה בפער ניכר. עם זאת, ראש השנה למרות שיש לו רק מצווה מעשית אחת, שהיא תקיעה בשופר וגם אותה נקיים השנה רק באחד משני ימי החג, יש לו משמעות אחרת עמומה יותר ומאוד עמוקה. תפילות ראש השנה שהם החלק המרכזי בחג מורכבות משלושה רבדים: זכרונות, מלכויות ושופרות. על ידי שלשות הרבדים אלה הקב”ה רוצה שנתחיל את השנה. לזכור שהמלך והכח העליון ששולט במציאות העולם הוא הקב”ה. לפני שאנחנו יוצאים לשנה בה אנחנו מנסים שוב לטרוף את החיים, להרוויח, להתקדם, להשתפר ולשנות את העולם. אנחנו קודם כל צריכים לזכור שלא הכל בשליטתנו, שיש דברים שלא תלויים בנו ויכולים להתהפך בכל רגע, כמו שהשנה האחרונה לימדה אותנו פעם אחר פעם.

אנחנו צריכים להבין שאנחנו יכולים לתכנן תוכניות אבל הן יכולות להשתנות בכל רגע. הבנה הזו אמורה למנוע מאיתנו להילחם בחוסר השליטה ולחיות חיים של תסכול, לא להיכנע לחוסר שליטה ולחיות חיים של התמכרות. אלא לקבל את אותו חוסר שליטה באהבה וללמוד לחיות לצידו. אותה הבנה יכולה להיות מושגת על ידי אותו קול של השופר שמרעיד את הלב ומזכיר לנו איך הלב שלנו רעד כשקיבלנו את התורה ואת המלכות של הקב”ה.

כל מה שנאמר לעיל קשה קצת לקריאה עבור האדם המודרני, שגדל על ערכים שאומרים שעל ידי עבודה קשה והתמדה הוא יכול לחיות חיים טובים מבחינה כלכלית וחברתית ועל ידי הקשבה לרופאים ושמירה על הנחיותיהם הוא יכול להיות לשמור על בריאות איתנה ולחיות עד גיל מופלג. ערכים שמועברים גם לדור הצעיר איתו אנחנו עובדים. הבעיה עם ערכים אלה שהם מקשים על האדם שחי על פיהם להתמודד עם כישלון.

לנו כמחנכים יוצא לעיתים לראות ילדים שעובדים קשה ומשקיעים עבודה רבה ורואים בדרך כלל בזכות מאמציהם, קורסים ברגע שהם לא מצליחים במבחן או פרוייקט מסוים. התחושה שהם חווים היא לא רק אכזבה מחוסר ההצלחה שלהם, אלא היא כתוצאה מסדיקה בעולם האמונות שעל פיהם הם חיים. כמובן שזה קורה ויכול לקרות גם אצל מבוגרים אבל הפעמים הראשונות והעוצמתיות שזה קורה בדרך כלל עם ליווי של ביטוי מופזי מוחצן כמו בכי, הסתגרות או התקפי זעם, הם דווקא בתקופת בית הספר. לכן במיוחד אז יש את ההזדמנות לגשת לסיטואציה הזו בעיניים נכונות שיבנו את הילד ויחזקו אותו לקראת מקרים דומים שעתידים להתרחש.

כמחנכים אנחו צריכים להיות עם מגע עדין שאומר לתלמידים, שיש דברים שלא בשליטתם, שמקרים כאלה יתרחשו גם בעתיד וצריך ללמד אותם לקבל את חוסר השליטה המסוים שקיים כמהלך החיים הטבעי, לתת לו מקום מסוים בחייהם ולדעת אפילו לשמוח ממנו. עם כל זאת זה לא אומר שאנחנו צריכים לתת להם את התחושה שהם לא צריכים להתאמץ, להשתפר וללמוד מטעויות אלא לחיות על הגבול העדין בין המאמץ המירבי לקראת התוצאה המיוחלת לבין הקבלה השלמה שלא הכל תלוי בנו.

שנה טובה ומתוקה!