מאת צורי חסון-

לפני כמה זמן, יצא לי להיות בהרצאה מעניינת מאוד של דוקטור גוסטבו פרדניק מרצה וסופר ישראלי, שעוסק רבות בתחום של אנטישמיות. בהרצאות וגם בספרים שלו הוא מנסה לשנות את התפיסה שלנו לגבי אנטישמיות ובעיקר לדרך בה אנחנו מגדירים אותה. הוא טוען שאנטישמיות היא הגדרה לא נכונה מכיוון שהיא מכילה בתוכה עמים שמים נוספים. הוא בוחר להשתמש בהגדרה של יהודה לייב פינסקר "יודופוביה" שמוגדרת כפחד או שנאה ספיציפית כלפי יהודים כמו שיש אסילאמופוביה כנגד מוסלמים ואגרופוביה שהיא פחד ממקומות צפופים.

החשיבות שבשינוי ההגדרה של אנטישמיות משנה את ההבנה שלא מדובר רק בשנאה אתנית נרחבת נגד הזר והשונה. אלא יש לה מאפיינים ספציפיים נגד יהודים היא מאוד שורשית והולכת אחורה שנים רבות בזמן ולא נולדה במאתיים האחרונות כמו שפילוסופים אחרים ניסו לטעון. ההיסטוריה הוכיחה שאין משהו פעיל כמו התבוללות או הסתגרות מוחלטת, או אפילו להקים מדינה שאנחנו כיהודים יכולים לעשות. כמו כן העבודה שהיא שורשית עוזרת להבין מול מה אנחנו מתמודדים כשאנחנו מזהים יודופוביה, כי לפעמים היא מתלבשת בשנאת ישראל, שנאת חרדים, או שנאת מתנחלים אבל מה שעומד מאחוריה היא אותה שנאה שורשית שמתפקדת בדומה למחלה או גידול, שההבנה שהוא קיים היא חלק גדול מהטיפול וההתמודדות איתו.

אותה יודופוביה מרימה את ראשה בעיקר בזמנים של משבר והמצב שאנחנו נמצאים, עונה להגדרה הזו במאה אחוז. כשמוסיפים למשבר הכלכלי והבריאותי שכל העולם נמצא בו את העובדה שבריכוזים חרדיים ברחבי העולם כולל בישראל אחוז מקרי הקורונה גבוה יותר מאשר אחוזם באוכלוסייה. כל זה הביא לאמירות אנשימיות בתקשורת, עלייה במקרי האלימות נגד יהודים ואווירה כללית נגד יהודים. אפילו אחרי שהייתה לי הרגשה שזה קצת שכך, יצא לי לראות כתבה על עיתון מרכזי בבלגיה שפרסם קריקטורה המראה אנשים בלבוש על חרדי על רוכבים על אופניים המזמינה להגיע ל"כפר הקורונה" באנטרוופן, שידועה בריכוז היהודים החרדים הדרים בה. קריקטורה שאומנם זכתה לגינויים רבים, אך המאייר עצמו, שיש לו ברקורד קריקטרות יודופוביות נוספות, לא גונה כלל ולא ננקטו נגדו צעדים משמעתיים כלשהם נגדו.

לדעתי, חשוב מאוד שאנחנו כמחנכים נהיה מודעים לנושא היודופוביה ונעביר את הידע הזה הלאה לתלמידים שלנו. יש שתי סיבות לחשיבות של מהלך זה, הראשונה היא להכין את הדור הצעיר למציאות מולה הוא יתמודד בעתיד וייתכן שגם עכשיו, כדי שיבינו יותר טוב את השנאה המופנית כלפיהם וידעו להתמגן מפניה. הסיבה השנייה היא שאנחנו יכולים להפוך אות התלמידים לשליחים במלחמה נגד היודופוביה החמושים בידע חשוב מאוד עליה, שיוכלו להצביע על הבעיה ועל יד כך למנוע מאנשים נוספים "להידבק" בה.

אני חושב, שאלו הדברים שאנחנו צריכים לעשות כי התופעה הזאת לצערי הרב לא הולכת להיעלם וממה שאנחנו רואים בחודשים האחרונים היא רק מתעצמת. לכן אנחנו צריכים לתת להם את הכלים להתמודד בעולם שכזה ובעיקר לחסן אותם מהמחשבה שאם הם רק יאבדו את הזהות האמיתית שלהם הם יצליחו למצוא חן בעיני הסובבים שלהם ולהשתלב במקום בו הם נמצאים, דבר שיכול להיות נכון עד לרגע שמישהו יזכיר להם מאיפה הם. דברים אלה נכונים גם לישראלים הנתקלים ביודופוביה מסוג אחר וגם ייצאו בזמן מסוים מחוץ לארץ וייתקלו במוטיבים יותר קלאסיים שלה.