מאת דוד גוטבזל-

נכתב במקור באנגלית

כמחנכים, אנו תמיד מקווים שהתלמידים שלנו עוסקים בעבודה שאנו נותנים להם בזמן שהם לומדים בכיתות שלנו. אבל בשביל מה? אפשר לומר שאנחנו תמיד שואפים ללמד אותם משהו שיהיה משמעותי ורלוונטי לחייהם. בחינוך יהודי אנו שואפים גם לחזק את זהותם כיהודים. אך האם זה יומרני מדי לקוות שמה שאנחנו מלמדים אותם יכול גם לעזור להם למצוא את מטרת חייהם? מה אם מה שסטודנט רוצה לעשות בחייו נראה לא רלוונטי להשכלתו או שהוא “לא מציאותי” מכדי להמשיך? 

כמו שחינוך עשיר ומשמעותי פירושו לעתים קרובות לחשוב מחוץ לקופסה, כך גם חיפוש דרכים ייחודיות וחסרות תקדים ליישם את מה שלומד תלמיד בכיתה על תחושת המטרה העמוקה ביותר בחייו. פעולה זו אינה רק עבודה חשובה עבור מחנך – זו גם הדרך היהודית. 

חיים עם מטרה

זוהי אמונה יהודית בסיסית שחיינו נוצרו למטרה מסוימת, שהיא למלא את המשימה שניתנה לנו באמצעות התורה. לכן כל היבט בחיינו הוא בעל משמעות. כל מה שאנו עושים דוחף אותנו לעבר המשימה ההיא, והמשימה היא זו שקוראת לנו לחיות את חיינו עם מטרה.

לעתים קרובות מדי, אנשי חינוך ומבוגרים ממהרים לבטל את מטרותיהם ושאיפותיהם של תלמידים שאולי שואפים לקריירה, מטרה או אורח חיים שאינם מהדרך הרגילה. אנו מוצאים את עצמנו מרגישים אחראים ליכולתם של תלמידינו למצוא הצלחה בחיים, ולכן אנו נותנים להם את מה שאנו מניחים העצה החכמה כדי לעמוד ביעדים בטוחים, מעשיים וקלים יותר להשגה. 

אך האם זו הדרך היהודית? אפשר תמיד לטעון את הטענה שקול גבוה יותר יקרא לנו. באופן אוניברסלי אנו נקראים להיות “אור לאומות”. אם זה המקרה, עלינו לעודד אחד את השני להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו שאנחנו יכולים להיות. איננו יכולים לעשות זאת אם בחיינו האישיים אנו לא מרוצים, וחשים חוסר תשוקה ותכלית ביחס לאופן בו אנו מבלים את ימינו.

מדוע אם כן נשקול לכבות את האש המציתה תשוקה ותכלית אצל תלמידינו? חיינו היהודיים מבדילים אותנו מהעולם המרכזי. לאורך ההיסטוריה, יהודים לקחו החלטה אמיצה לחיות בצורה ייחודית או בעלת משמעות. לחיות עם מטרה היא דרך חיים יהודית, ומסורת שיש להעביר לתלמידינו.

אז איך נעשה את זה, בדיוק?

האזן לתלמידים שלך

תרגול סבלנות והקשבה עם תלמידינו יכולים לספק תובנות קריטיות על חייהם ותשוקותיהם. אם אנו ממהרים להגיב לתלמידים שלנו בשלילת רעיונתהם, תוך צחצוח מטרותיהם כבלתי מציאותיות, רק נעזור להציב אותם בדרך שלא תהיה מאושרת ולא תתגשם עבורם. אז מה אם יש לך תלמיד שרוצה להיות שחקן? מה דעתך על נגן משחק וידאו מקצועי? מה דעתך על מעצב אופנה? אנשי חינוך רבים, מבוגרים והורים יניפו את ידיהם בביטול מההצעות הללו ויראו בהם שאיפות לא מציאותיות ומטופשות ממוחות בוגרים ודמיוניים. 

אבל מה אם במקום לבטל את היעדים הלא שגרתיים יותר של התלמיד שלנו, במקום זאת נעודד אותם להמשיך אותם? מה אם במקום לשפוט, נשאל אותם שאלות כאשר הם יבטאו את רצונותיהם “הבלתי מציאותיים” למסלול חייהם? שאלת שאלות יכולה למעשה להניב יותר תובנות לגבי הקריירה של התלמיד והעדפותיו האישיות. אולי יש לך תלמידה שרוצה להיות גיימרת מקצועית כי היא חוותה בריונות בילדותה. המשחק שלה התחיל כמילוט, אבל כשהגיעה לשחק את הגיבורה ומצאה את עצמה מזדהה עם גיבורי המשחק האהובים עליה, זה ממש עזר לשפר את ההערכה העצמית שלה ולראות את עצמה כמי שיכולה להיות חזקה ומעוררת השראה.

רק על ידי שאלת “מדוע” אנו מסוגלים לפענח מה גורם לתלמידים שלנו להידלק: עזרה לאחרים להרגיש שהם יכולים להיות חזקים, מעוררי השראה ו”הגיבור “באמצעות הווידיאו היא זו שגורמת לתלמיד המסוים הזה להרגיש טוב, ומניע אותה עם תחושת מטרה. מתוך תובנה זו, ניתן לייעץ לסטודנט לבחון אפשרויות קריירה באותה מטרה שמצאה במשחקים – כמו לחפש מכללה עם תוכניות וידאו ותקשורת חזקות, או משרות בעבודה סוציאלית, פסיכולוגיה או אפילו הוראה. כאשר אנו מתייחסים לשאיפות התלמידים שלנו ברצינות ומגלים מה עומד מאחורי הדברים שהם נהנים מהם, נוכל למצוא עולם שלם של אפשרויות עבורם והיכן הם ירצו ליישם את תחושת המטרה והמשמעות העמוקה ביותר בחייהם. 

מניע ומעורר השראה

במקום לשאול “מה” התלמידים עושים, ו”מה “שהם רוצים להיות, התמקדו יותר ב”למה” שמאחורי הבחירות שלהם. על ידי שאלת שאלות נוספות של התלמידים – “מה אתה עושה בשביל הכיף? ממה אתה נלהב? מה התחביבים שלך? ”- אנשי חינוך יכולים לפתוח את הדלת לתשוקות התלמידים ולעזור להם להמשיך במה שעומד מאחורי אותם תשוקות.

כל אחד מהתלמידים שלנו הוא עולם ייחודי בפני עצמו. ברגע שאדם נעלם, הנשמה היחידה היחידה שלו לא תבוא שוב. לא רק שאדם צריך לגלות את מטרתו הייחודית בעולם, אלא חובת המחנך להנחות את תלמידיו לא רק למצוא את מטרתם, אלא גם למצוא את האמצעים למימושה.אחרי הכל, לרדוף אחרי מטרה, היאדרך החיים היהודית.

כפי האמרה המפורסמת של הלל הזקן: “אם לא עכשיו,  אימתי?” (מסכת אבות, פרק א’, פס’ יג)

דיוויד גוטבזאל הוא מנהל הפרויקטים הדיגיטליים של קרן פינקוס לחינוך יהודי והעורך הראשי של Jeducation World.