יש דברים שאני לא רוצה לכתוב.

יש דברים שאני לא אמור לכתוב.

אני לא אמור לכתוב על איך לחנך תלמידים בגיל הרך לא לאנוס. אף אחד לא אמור לעשות זאת.

אבל צריך. כי זה חשוב.

בלי להכנס לפרטים (פרטי הפרשייה עדיין לא אומתו סופית), לפני כמה שבועות נערה בת 16 טענה שהותקפה ונאנסה על ידי 30 גברים בטווח גילאי תיכון עד גילאי ה20+.

זוהי עוד פרשייה נוראית שמתווספת לרשימה ארוכה מדי של מקרי אונס, חלק מהמקרים נעשים בצורה יותר פרטית של אחד על אחד וחלקם נעשים בצורה יותר המונית שבהם קבוצה של גברים פוגעים בילדה/נערה/אישה (ולפעמים להיפך). חלקם נעשים על ידי זרים וחלקם נעשים על ידי האנשים שהכי קרובים אלינו.

אמנם זה נכון שאני לא אמור לכתוב מדריך על איך לחנך תלמידים בגיל הרך לא לאנוס אבל אנחנו חיים בעולם שבו זה הכרחי בדיוק כמו שהכרחי לדבר על כמה זה חשוב לא לשכוח ילדים ברכב, למרות שברור שבעולם מתוקן – אף הורה לא שוכח ילד ברכב.

יהיו שיגידו "איך תדבר עם ילדים על אונס? הם לא מבינים מה זה! זה יחשוף אותם לעולם שאליו הם עוד לא בשלים ואולי אפילו יפגע בהם!" ואני מסכים עם האמירות הללו. אמנם לדבר עם ילד בגיל 7 על אונס זה קצת מופרך (למרות שלצערנו יש ילדים בגילאים האלה שכבר חוו את החוויה נוראה הזאת על גופם) אבל כן אפשר לקחת את המעשה הנורא הזה, לפרק אותו לגורמים ולראות ממה המגדל האפל הזה בנוי.

אני רוצה להתמקד על 2 "קוביות" מהמגדל הזה שבעיניי אפשר "לתרגם" לשפת גיל הרך כדי לנסות למנוע דבר נוראי כל כך בעתיד:

קוביה #1

להבחין ברגשות של האדם מולי.

עד כמה שזה קשה ונורא להגיד, במקרים רבים של אונס, התוקף טוען שהכל היה בהסכמה. כמובן שאני שם בצד את אלה הטוענים כך כדי להתחמק מעונש אבל יש כאלה שבאמת מאמינים שהכל היה בהסכמה ושהם בשוק טוטאלי מכך שהקרובן טוענת אחרת.

התלמידים שלנו נחשפים למצבים רבים שבהם הם עושים מעשה אבל לא לגמרי מבינים איך האדם מולם מרגיש לאור המעשה. הם מספרים בדיחה על חבר שנמצא ולא מבחינים בכך שהוא נעלב, הם זורקים עטיפות על הרצפה של האוטובוס ולא תמיד מבינים שבגלל זה הנהג צריך לנקות אחריהם. חובה עלינו, במצבים כאלה, לקחת את התלמיד ולהעמיד אותו מול אותו נהג/חבר ולהבהיר לו שהוא עשה X וזה השפיע על האחר בצורה Y. ההתמודדות הזאת תחנך את הילד להיות יותר רגיש לאנשים שסביבו וכך (בתקווה) יוכל להימנע מלפגוע באחר.

קוביה #2

התמודדות עם לחץ חברתי

כל מי שלמד את הנושא של לחץ חברתי יודע ש:

א.      הקבוצה מעניקה לנו גושפנקא לפעול בצורה מסוימת (אם בחתונה אנשים רוקדים בצורה מסוימת זה יתן לי את אישור לרקוד באותה צורה)

ב.      כשאני חלק מקבוצה אני יכול להאשים את הקבוצה (מה אתה רוצה ממני? ככה כולם עושים!)

אנו צריכים לתת לתלמידים שלנו את הכלים הנדרשים כדי להתמודד עם ההשפעות של החברה (אפשר לדבר בכיתה על הטרנדים החמים ולשאול את התלמידים מהי דעתם האישית על אותו טרנד. זה יגרום לתלמידים לקחת משהו שכולם עושים ולחשוב בעצמם אם הם רוצים להשתתף והאם זה תורם) ואת הבגרות לקחת אחריות על מעשיהם הפרטיים, גם אם הם נעשו כמעשה קבוצתי (אם משהו רע נעשה בצורה קבוצתית, לא רק לנזוף בכיתה כולה אלא למצוא את הדרך לנזוף בכל אחד בצורה פרטנית).

ושלא נזדקק, אמן.