מאת- צורי חסון

בחיים שלנו אנחנו עוברים שינויים רבים, חלק מהשינויים יותר משמעותיים מאחרים והם כוללים סיום תקופה מסויימת והתחלה של עידן אחר בחיים שלנו. כשאנחנו עושים את המעברים האלו אנחנו בדרך כלל משתמשים בטקס מסוים כדי לציין אל המעבר. הטקס בדרך כלל עוזר לנו לסכם את מה שהיה ולהתכונן למה שיהיה תוך כדי ליווי של בני משפחה וחברים קרובים.

במסלול החיים היהודי יש לנו מספר טקסים מובנים לאורח החיים השלנו. זה מתחיל בברית או בריתה כשאנחנו נולדים, טקס זה נועד להכניס אותנו לתוך העם היהודי. בת מצווה ובר מצווה אנחנו מקבלים עלינו עול מצוות. חתונה מסמלת את המעבר שלנו מהמשפחה הגרעינית שנולדנו אליה למשפחה הגרעינית שאנחנו הולכים ליצור. האחרון הוא כמובן הלוויה שמסמנת את המעבר שלנו מהעולם הזה לעולם הבא.

מעבר לסוג הטקסים שיש בהם משמעות הלכתית כזו או אחרת יש לנו בחיים המודרניים טקסים נוספים שאנחנו מציינים. לדוגמא יום הולדת זה אירוע שרובנו מציינים בכל שנה בטקס בגודל כזה ואחר. אך הטקסים המשמעותיים יותר הם טקסי סיום למיניהם: סיום בית ספר יסודי, סיום תיכון, שחרור מהצבא, סיום תואר ויציאה לפנסיה. כמו שאנחנו מכירים טקסי סיום הלימודים הם בדרך כלל משמעותיים מאוד עבור התלמידים, ההורים וגם עבור הצוות החינוכי. בדרך כלל יש טקס רשמי שעומלים עליו רבות ובגילאי התיכון מגיעות אחריו גם מסיבות נוצצות פחות או יותר.

כמו דברים רבים אחרים עליהם וירוס הקרונה השפיע, גם על התחום של טקסי ומסיבות הסיום הוא לא פסח, כתוצאה מאיסורי ההתקהלות, השמירה על ריחוק חברתי והשימוש במסכות. כל זה גרם לבתי הספר השונים להיות יצרתיים ולהשתמש בפלטפורמות של שיחות וידאו, הקרנה במסכים וסידורי הושבה שונים ומשונים במהלך הטקסים. הדבר הכי יצריתי ששמעתי עליו היה בבית ספר תיכון באמריקה שהסתובב רכב מטעם התיכון בין התלמידים לחלק להם את תעודות הסיום כשבתוך הרכב היה דמות קרטון של מנהל התיכון כדי שהם יוכלו להצתלם איתו כשהם לוחצים לו את היד. מנגד בתיכונים בישראל כתוצאה מביטול מסיבות הסיום התחילה תנועה מחתרתית של בני נוער שלא הסכימו לקבל את הגזירה שהם לא יחגגו את סיום דרכם במערכת החינוך ההישראלית. מה שהביא לכך שהם ארגנו מסיבות סיום חשאיות תחת שמות בדויים.

אני חושב שאפשר לראות מהמאמצים השונים שהושקעו בקיומם של טקסי ומסיבות סיום, בין של הצוות החינוכי או התלמידים, עד כמה זה חשוב להם. מפני שהכי קל היה פשוט לוותר ולהגיד שיש וירוס שמשבית את החיים מסביב לעולם ולוותר על אירועים כאלה, שלא מוגדרים חיוניים. מהעובדה שזה לא קרה רואים עד כמה טקסים אלו כן חיוניים. הצורך בפרידה, בסגירת מעגל וסיום עם תחושה מתוקה הוא צורך שהוגדר כבר בתורה לפני כשלושת אלפים שנה ובספרות ההלכה שבאה אחריה. אבל לא רק אצלנו בתרבות היהודית נתנו חשיבות והגדרה לטקסי המעבר, אלא גם בתרבויות אחרות ברחבי בעולם אנחנו יכולים לראות טקסים מהסוג הזה.

אני יכול להגיד שמניסיוני בחלק מהטקסים שעברתי לא באמת את חוויתי את המשמעות האמיתית שלהם, אלא מירב תשומת הייתה בשמחה לסיים, בפרטים הטכניים של האירוע עצמו והתרגשות לקראות מה שהולך להגיע ולדעתי אני לא לבד. למרות שליצור סרטוני סיום עם שירים מרגשים זה מאוד חשוב, אבל אני חושב שלנו כמחנכים יש תפקיד חשוב אף יותר והוא ללמד את התלמידים שלנו על הערך של טקסים אלה באופן כללי, עבור הטקסים העתידים שהם יעברו. אבל גם באופן ממוקד על הטקס הקרוב שהם עומדים לעבור והמשמעויות שיש לו כדי שהם יוכלו להפיק את המירב ממנו.