מאת אבי רובין –

מנחה ב18:00 ואז שיעור בפרשת השבוע- ככה אני נוהג כל שבת.

בבית הכנסת שלי ישנו מנהג יפה להעביר שיעור בפרשת השבוע בשבת אחרי מנחה. הרוגע שכרוך ביציאה מהבית + התענוג לשמוע דברי תורה עוזר לי לקיים את מצוות “וקראת לשבת עונג”.

חשוב לי לציין שבית הכנסת שבו אני מתפלל עושה מעל ומעבר כדי לשמור על הנהלים לאור הקורונה ולכן התוספו כמה מניינים לתפילה המנחה ואפילו המניין של 18:00 התפצל למניין שבפנים ולמניין שברחבה בחוץ. בעודי מתפלל ראיתי שאמנם ב”אשרי” היינו 15 איש אבל בקריאת התורה עברנו את ה30 ופה הגיעה ההתלבטות שלי: האם נכון לעצור את התפילה? להוציא עוד ספר תורה ולבקש מהמצטרפים לפתוח מנין חדש? אולי בכלל להתעלם מהוראות משרד הבריאות כי “לי זה לא יקרה?”

בסופו של דבר החלטתי להתרחק מהרחבה ולסיים את התפילה במרחק מה מהציבור אבל עדיין בער בי צורך להעיר/לרמוז/להזכיר למתפללים מהם הנהלים ומה מותר ואסור לעשות. למה התחושה הזאת בערה בי? כי מחנך אף פעם לא נח.

ישנם עבודות רבות בעולם. חלקם, גם אם יחרב העולם, מתחילות ב8:00 ומסתיימות ב17:00. חלקם (לדעתי, אפילו רובן) אמנם מתחילות בשעה קבועה אבל שעת הסיום לא ברורה מכל מיני סיבות:

א- אופי העבודה מעלה בעיות מעבר לשעות העבודה הסטנדרטיות שבהן הוא צריך לטפל.

ב- ישנם לקוחות שצריכים יחס מעבר לשעות העבודה.

ג- העובד עצמו לא יכול להתנתק מנטלית מעבודתו ולמרות שהוא יכול לנוח, הוא בוחר לעבוד.

ד- הסביבה של העובד מצפה ממנו להמשיך לעבוד (לדוגמא: אני אישית מכיר רופאת עור שהפסיקה להגיע לבית הכנסת בשבתות בגלל שאמנם היא לא במשרד שלה אבל עדיין כל המתפללות הרגישו בנוח לפנות אליה תוך כדי התפילה ולבקש ממנה עצות רפואיות).

איפה נעמיד את התפקיד של המחנך? מצד אחד, השיעור הראשון של המחנך מתחיל בשעה X והשיעור האחרון מסתיים בשעה Y אבל האם אחרי השיעור האחרון נגמרה העבודה?

מהניסיון שלי ושאר חבריי לחינוך- חד משמעית כן. אמנם מחנך עם שליטה מלאה על לוח הזמנים שלו ירצה לתכנן את משימותיו כדי שיוכל להפסיק לעבוד בשעה נורמלית אך ברוב המקרים, אחרי שנגמר השיעור האחרון המחנך צריך להתייחס לכל המשימות מעבר להוראה הפרונטלית כמו שיחות עם הורים, בדיקת עבודות, הכנת שיעורים ועוד.

אז בהנחה שקיבלנו שמחנך לא מסיים את עבודתו בשעה מסויימת, אפשר לשאול – למה? אם הייתם צריכים לבחור אפשרות אחת, איזה אפשרות הייתם משייכים למחנך?

א’ כי פתאום עלתה בעיה והשיעור מחר צריך התאמות? ב’ כי הורי התלמיד זמינים מעבר לשעות העבודה של המורה? ג’ כי אמנם אין עכשיו מטלה ספציפית לבצע אבל המחנך לא יכול להפסיק לחשוב על איך לקדם את תלמידיו?

כל אלה תשובות אפשריות ויתכן שהתשובה הכי נכונה היא שילוב של כל האפשרויות אבל אני רוצה להתמקד על אפשרות ד’ – הציפייה של הסביבה.

מעבר למסגרת בית הספר, יש ציפייה מאנשי חינוך להוות דוגמא אישית לסובבים אותם אם זה להיות בקיאים בשאלה ההלכתית שנשאלה, להוביל את הקבוצה או להיות האידיאליסט שירים את הזבל אחרי הפיקניק. עד כמה שחשוב ונכון שמורים יהוו דוגמא אישית בבית הספר ומחוצה לו, בוא ניתן להם הפסקה. תנו להם להשיל את עול הסמכות מעליהם לכמה דקות כדי שיוכלו לאגור את הכוח הנדרש להגיע למחרת לבית הספר ולהתחיל את השיעור הראשון בזמן.