מאת- צורי חסון

השבוע חוץ מזה שאנחנו מציינים את החזרה ללו"ז מלא בבתי הספר והגנים והשיבה לבתי הכנסת, אנחנו מציינים גם יום חשוב מאוד בלוח השנה שלנו, יום ירושלים. יום זה לדעתי נמצא מתחת לרדאר של רוב אזרחי המדינה. אני יכול לפחות להעיד על החינוך הממלכתי שגדלתי בתוכו, ששם לא הקדישו תשומת לב מיוחדת מידי ליום ירושלים וכשמוסיפים לכך את העובדה שאין יום חופש ביום ירושלים כל זה מביא שלא באמת מרגישים אותו. זה קצת מוזר אחרי שב2000 שנות גלות יהודים ברחבי העולם ציפו וקיוו לחזרה לירושלים כל הזמן. הכמיהה הזאת לירושלים מופיעה בתפילת העמידה אותה אנו מתפללים שלוש פעמים ביום, בברכת המזון ובליל הסדר שבו אנחנו מסיימים במשאלה לשנה הבאה בירושלים הבנויה.

כמיהה זאת על פניו התעצמה כשזכינו למדינה כשלמרות כל המאמצים, שעלו בלא מעט חיי אדם, לא הצלחנו להשיג שליטה בירושלים. למרות כל זאת, אותה כמיהה ארוכת שנים לא השאירה רושם כל כך חזק על העם היושב בציון לאחר שחרור העיר ויום ירושלים לא באמת נמצא בלו"ז של רוב האנשים. אני משער שהסיבה לכך שירושלים ואתריה הקדושים מכילה בתוכה יותר משמעות דתית מאשר הקמת המדינה ודבר זה קצת לא משתלב עם התפיסה הציונית חילונית. מהצד השני היא יום רשמי במדינה והצבא ה"חילוני" של המדינה ה"חילונית" הביאו לשיחרורה ואיחודה, כך שגם הציבור החרדי לא בדיוק מתחבר ליום הזה.

עם כל זאת, המודעות ליום ירושלים וכמות האנשים שמשתתפים באירועים לציונו עלתה במהלך השנים. מעבר לריקוד דגלים המפורסם ישנם אירועים נוספים בחסות העירייה, בתי ספר ממלכתיים ולא רק דתיים מקדישים אליו זמן וחשיבות בנוסף לכך ציבורים מסורתיים שלא היו כל כך מחוברים מתחברים אליו יותר ויותר. כל זה מביא לפסטיבל שמח לאורך כל היום לאורך רחובות העיר ואפשר להרגיש ממש אחדות ואחווה בין המשתתפים בחגיגות, דבר שמעורר יותר תגובות חיוביות בציבור הכללי.

אותו פסטיבל משמח שאנחנו רואים ברחובות ירושלים בכל שנה, לא יתקיים השנה, כתוצאה מהגבלות הקורונה שלא מאפשרות התקהלות של יותר מ50 אנשים. דבר זה מוציא את העיקר מהאופן בו הרבה מוסדות ואנשים מציינים את יום ירושלים בדרך כלל וגורם למנהלי בתי הספר והרכזים החברתיים להיות יצירתיים ולנסות למצוא דרכים אחרות לחבר את התלמידים שלהם לעיר ירושלים, ליום עצמו ולחשיבות שהם מכילים.

עבור אותם מנהלים זה מצב חדש, שאי אפשר להזמין אוטובוסים ואז בשעה של נסיעה הם נמצאים יחד עם התלמידים שלהם עם תלמידים ואנשים נוספים מרחבי הארץ והעולם. אבל עבור לא מעט מנהלים ברחבי העולם גם בכל שנה רגילה אין להם את האפשרות להביא את תלמידיהם לירושלים, לא רק ביום ירושלים אלא גם במהלך כל השנה. לכן עבורם היכולת לחבר את התלמידים שלהם עם המשמעות והחשיבות של העיר ירושלים היא אתגר מתמשך שאולי עכשיו גם אנחנו פה בארץ ישראל יכולים ללמוד ממנו ומהניסיון שלהם.

בלימודיי הזדמן להיתקל בפרוייקט מדהים שנקרא "עולם שלם" http://www.olamshalem.org/Index.aspx. מדובר בפלטפורמה מקוונת שנועדה לחבר את תלמידי התפוצות באופן אינטראקטיבי לעיר ירושלים כשיש את המניעה להגיע ולראות אותה ממקור ראשון. הוא מכיל כניסה נפרדת למורים בה נמצאים מערכי שיעור, בהם הם יכולים להשתמש בכל חודש על מנת ליצור תוכנית לימוד שנתית. בנוסף לכך, יש כניסה לילדים ותלמידים שם הם יוכלו לפגוש תכנים מיוחדים אליהם הכוללים: סרטונים, סדנאות יצירה, שאלות טריוויה וסיורים וירטואלים. כמובן שעבור יום ירושלים יש עכשיו באתר דגשים מיוחדים  ופעילויות ותכנים הקשורים לשחרור העיר.

זו רק דוגמא אחת לאיך אנחנו יכולים לחבר את התלמידים שלנו לעיר ירושלים וליום ירושלים מבלי לעשות מצעד עם כל בית הספר בתוך העיר. אני בטוח שיש דרכים נוספות לעשות זאת ואשמח לשמוע מכם אם יש לכם רעיונות כאלה.

יום ירושלים שמח