מאת צורי חסון-

חג השבועות שחל השבוע הוא אחד משלושת הרגלים, שהם החגים המרכזיים המצויינים בתורה, בהם היו עולים לרגל לירושלים מרחבי כל הארץ בזמן שבית המקדש היה קיים. אז כשרוב העם היה עוסק בחקלאות והתחלת הבאת הביכורים הייתה בחג השבועות. לחג הייתה משמעות חקלאית ומאוד חגיגית, כשבמשנה יש תיאורים על העליה לירושלים המקושטת, שהייתה מלווה בשירים וכלי נגינה, בזמן שהעולים היו מעוטרים בזרים ומחזיקים סלים מלאים בטובים שבפירותיהם.

מאז כשלדאבוננו נחרב בית המקדש ועם ישראל הוגלה מארצו ולא עסק בחקלאות כולל בימינו, שרק 2 אחוזים המאוכלוסייה עוסקת בחקלאות, חג השבועות, שנקרא בתורה גם חג הקציר וחג הביכורים, איבד את משמעותו החקלאית. במקום זה עקב החישובים של תאריך מתן תורה שהתוצאה שלהם היא שיום מתן תורה וחג השבועות הם באותו יום, חג השבועות קיבל את השם חג מתן תורה ועם השם הוא גם קיבל משמעות הרבה יותר דתית, תורנית ורוחנית כשההכנה אליו והעיסוק בו הוא בעיקר בקבלת התורה ובלימוד תורה, כשהשיא מגיע בתיקון ליל שבועות שנמשך לאורך כל הלילה.

אך למרות כל זה, להבדיל מפסח שיש לו מצד אחד את ההימנעות מחמץ וליל הסדר הכולל אכילת מצה ושתיית ארבע כוסות של יין וחג הסוכות שסובב סביב הישיבה בסוכה וארבעת המינים. לחג השבועות אין מצוות מעשיות שמחברות אליהם את האנשים ויוצרים אצלם שייכות. החלשות משמעות החג גדלה עוד יותר כשתופעת החילון בעם ישראל הלכה והתעצמה, כך יצא שחג השבועות הפך לבעיקר חגיגה של עוגות גבינה.

עם כל זאת, בשנים האחרונות קרנו של חג השבועות החלה לעלות יותר ויותר כשתיקון ליל שבועות הפך להיות נפוץ במגזרים שונים וגם במקומות חילוניים יש הפקות שונות ומגוונות של לימודים משותפים עם שיעורי תורה שמתאימים לקהלים השונים. דבר זה מתחבר עם הדרך בה עם ישראל הגיע למעמד מתן תורה: "וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר" (שמות,י"ט,ב') לפי פירוש רש"י: "כאיש אחד בלב אחד". כלומר העם הגיע למצב של אחדות וניצב לקבלת התורה ביחד ללא שום פילוגים.

יצא לי לקרוא מהרב רוזנר בבית שמש הסבר אקטואלי על הפסוק שקשור לזה. הוא מסביר שראינו איך בזמן תקופת הקורונה הייתה סולידריות שחצתה גבולות ומגזרים ביכולת להתמודד מול המשבר שפקד כה רבים במדינה שלנו באופנים שונים. סולידריות זו לא זרה לנו, אלא פגשנו אותה בעבר במבצעים, מלחמות או מצבי דחק אחרים. אבל הרב רוזנר אומר להגיע לאחדות כמו זו שמתוארת כשבני ישראל קיבלו את התורה היא מעלה גבוהה יותר מפני שהיא לא מגיעה כתוצאה ממצב דחק, אלא מדובר בעליית מדרגה למצבשל אחדות שמגיעה מרצון להתקדם קדימה להעלות מדרגה רוחנית כעם שלם.

אני חושב שאנחנו כמחנכים צריכים להיות מודעים לשתי הנקודות האלה שהם: התקרבות לתורה של אנשים שלא כל כך קרובים אליה ואחדות למען מטרות חיוביות ולא רק כתגובה למצבי דחק. אפשר להראות לתלמידים את העזרה ההדדית והנתינה שהייתה במהלך ימי הקורונה ולהסביר שזה אפשרי להיות באחדות גם במצבים שהם לא סכנה. בנוסף להטמיע אצלם עד כמה חשובה האחדות והאחווה שרק הם איפשרו לחרדים, ערבים וחילונים לעזור זה לזה. מפני שאחדות לא אומרת אחידות חיצונית או פנימית, אלא מדובר בשותפות הבנויה על רקע ומטרות משותפים. דבר שנוכל על ידי פעולות והדרכה להעביר לבני הדור הצעיר ואז בעזרת השם תהיה לנו אפשרות לקטוף את הפירות בעתיד הקרוב.