מאת צורי חסון

מאז שבני ישראל יצאו ממצרים, כל משפחה בכל מקום חגגה את חג הפסח בצורה קצת שונה. נכון לניהול ליל הסדר יש תקנות די ברורות ומחייבות אך מעבר להלכות ולחובות הקיימות עבור כל יהודי בלילה זה כמו: אכילת מצות, זביחת קרבן פסח (בזמן שהייתה זביחת קורבנות) והעברה לדור ההמשך את סיפור יציאת מצרים. בנוסף אליהם ישנם מסורות ומנהגים מקומיים או משפחתיים שלוקחים את ליל הסדר למקומות אחרים. אם זה העברת צלחת הסדר מעל ראש כל המסובים, הכאה הדדית בעזרת בצל ירוק או התמקחות על האפיקומן. בנוסף לזה אחד הדברים שאיפיינו את ליל הסדר בעשרות השנים האחרונות הוא קיום סדרים רבי משתתפים כשהשיא שלהם תמיד מגיע באירוע חב"די של אלפיים וחמש מאות אנשים בעיר כלשהי בדרום מזרח אסיה.

השנה הסיפור הולך להיות שונה לגמרי ובאופן מוזר ישחזר יותר את ליל פסח שחוו אבותינו כשניתנה למשחית רשות להרוג בבכורי מצרים, מאשר הסדרים שעשינו בשלושת אלפים השנים האחרונות. כך למשל, משה מצווה את בני ישראל להישמר מלצאת מבתיהם בליל הפסח : "וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר" (שמות י"ב). בדומה לכך היום הממשלה בישראל מטילה עוצר כללי על המדינה ובכל העולם יהודים מצווים להישאר בבתיהם ולא לארח אנשים שלא גרים בבתיהם.

כל זה אומר שפסח השנה יהיה הרבה יותר אינטימי, זה יכול לאפשר לנו לעיין יותר בקטעים מסוימים בהגדה שלא שמנו לב אליהם כמו למה וכמה מכות חטפו המצרים במצרים וכמה על הים, לתת יותר תשומת לב לחברים האחרים שיושבים איתנו לשולחן, כל זה מבלי להיבלע בתוך קהל של עשרות אנשים. זו תהיה חוויה שונה של פסח שבטוח לא נשכח, אבל היא לא חייבת להיות חוויה לא טובה, אלא זה תלוי בנו איך אנחנו ניקח אותה ואילו תכנים ניצוק בתוכה.

כמחנכים יש לנו אפשרות לקיים מעין סדר מתומצת יחד עם התלמידים שלנו ב"זום" כשאנחנו מכוונים לתכנים מסוימים שנראים לנו לנכון. כמובן שצריך לעשות זאת תוך כדי שיתופם ונתינת מקום בו הם יכולים גם ליזום וליצור תכנים. זה יכול להיות מעין הצגה קטנה, שיר או דבר תורה הקשור להגדה. זו יכולה להיות הזדמנות ייחודית מפני שבדרך כלל ליל הסדר במהות שלו הוא זמן מאוד משפחתי, אבל מפאת שילוב נסיבות שיצר משבר וירוס "הקורונה", קורה שהמשפחה המורחבת קצת רחוקה מצד אחד והקשר (אומנם דיגיטלי בעיקרו אך עדיין קשר) עם הצוות החינוכי ממשיך עמוק לתוך מה שהייתה פעם חופשת הפסח.

כל זה גורם לכך שאותם התלמידים יכולים לקבל אצלנו במה, שייתכן שהם לא תמיד מקבלים בסעודות המשפחתיות הגדולות. כמו כן זה יכול להיות עבורם מקום בו הם ירגישו יותור שייכים ומחוברים כתוצאה מכך שחבריהם לכיתה נמצאים איתם וייתכן שזה יוביל אותם ללמידה יותר משמעותית ועמוקה וייספק להם חוויה לא רגילה שהם עדיין יזכרו, גם כשהימים הקשים האלה שעוברים עלינו יחלפו.

אין ספק שהמצב הקשה בו אנחנו נמצאים מכניס אותנו לסיטואציות לא רגילות שרובנו לא חשבנו שנהיה בהם. אם זה לא מספיק אז זה מרגיש שהייתה מעין בנייה והגדלה הדרגתית של גזירות, מבחינת ההגבלות על חופש התנועה והתעסוקה שלנו, שמגיעה לשיאה דווקא בחג הפסח. אני חושב שזה לא במקרה, מה זה בדיוק אומר לנו אני לא יודע. אבל אני כן חושב שיש דברים חיובים ונכונים שאנחנו יכולים לעשות, שיעזרו לנו לנצל את המצב הזה לטובת הערכים שאנחנו רוצים להנחיל לחניכים ולתלמידים שלנו.