רובנו משקיעים לא מעט זמן ומאמץ במראה בחיצוני שלנו. אצל חלקנו זה בהליכה לחדר כושר, אצל אחרים בטיפולים קוסמטיים ופלסטיים למיניהם ואצל רובנו זה מתבטא בבגדים שאנחנו לובשים. אצל חלקנו זה קיים פחות ואצל אחרים יותר והרבה פעמים זה משתנה לפי מגדר, גיל ורקע תרבותי. אבל בימינו בו לכל אחד ואחת יש מצלמה רבת עוצמה בכיס ותוך שניות התמונות אותן הם מצלמים מופצות באפליקציות כמו אינסטאגרם, פייסבוק, ווטסאפ וסנאפצ’ט אליהם מחוברים מאות מילונים אם לא מילארדים של אנשים ברחבי העולם. כל זה הביא לכך שגם אלו שמראה חיצוני לא היה מטריד אותם יותר מידי עד עכשיו, נותנים אליו הרבה יותר תשומת לב.

לאור זאת, צריך לשאול האם נתינת מקום למראה החיצוני והשקעה בו זה דבר פסול או שזה דבר חיובי?. דוגמא לשאלה אפשר לראות בעיסוק של פרשני המקרא בפסוקים המתארים את בגדי הכהן הגדול והציווי עליהם בפרשת תצווה. היה להם קצת קשה איך תורה שאמורה לדבר אל ליבם של המאמינים בצורה רוחנית ופנימית, משקיעה כל הרבה פסוקים בדבר כל כך חיצוני. ההסברים לכך נעו בין זה שמדובר בכבוד האל שמשרתיו ייראו בצורה מכובדת ומפוארת, לבין זה שמדובר בדמות ייצוגית שהעם רואה והם בעצם הפנים של היהדות ולכן הם צריכים להיראות ככה או שמדובר בתיאור במשל לגבי התכונות הנפשיות הרצויות לכהנים הגדולים. מפה אנחנו יכולים ללמוד שלבגדים יכולות להיות תכונות חשובות וחיוביות, אם אנחנו משקיעים בהם עבור המשרה בה אנו עובדים,בשביל שנראה בצורה מכובדת  או עבור מישהו ששמח בזה שאנו לבושים בצורה כזו.

לעומת זאת לנתינת משקל לא נכונה למראה החיצוני יכול להיות גם אפקט שלילי ביותר. יש מדרש (מגילה א׳:י״ט) האומר, שאחשוורוש במהלך המשתה הראשון שמתואר במגילת אסתר לבש את בגדי הכהן הגדול, שנלקחו מבית המקדש בחורבן הבית על ידי הבבלים. המדרש מגנה אותו על כך לא רק בגלל שהוא ביזה דברים כה מקודשים, אלא מפני שהוא עשה את זה ואת כל המשתה המפואר שארך חצי שנה, רק כדי להשוויץ ולהראות כמה הוא עשיר וגדול, הכל נועד רק כדי לעשות רוח ועל ידי כך התגלה שאין בו מהות. המדרש מסביר ששם התחילה כל ההסתבכות שלו המתוארת במגילה.

לקראת חג הפורים הבא עלינו לטובה בשבוע הקרוב, התלמידים שלנו השקיעו לא מעט שעות ומאמץ בבחירה, בהכנה או בקנייה של התחפושת אותה הם ילבשו במהלך ימי החג. לדעתי, האוכלוסייה מולה אנחנו עובדים היא אחת מהאוכלוסיית שמראה חיצוני חשוב עבורה יותר מאחרות, במיוחד קבוצת הנערים בגילאי העשרה שם עיסוק במראה החיצוני עובר לפעמים את הגבול וגם יכול להיות מסוכן. לעצרנו, לא מעט מאותם ילדים, נערים והוריהם רואים בתחפושת דרך להראות כמה נוצצים, מכובדים ומפוארים הם, במקומות מסויימים זה גם מעורב בחוסר צניעות שיכול להיות קיצוני.

למרות זאת, המנהג להתחפש בחג הפורים יכול להיות עם משמעות אחרת לגמרי. הוא מאפשר לנו במשך יום אחד בשנה לעטות מראה חיצוני אחר לגמרי לא רק ממה שאנחנו נראים בכל השנה, אלא כזה שהוא בכלל לא אנחנו. במקום שזה יהיה היום שננסה להיראות הכי טוב והכי מגניבים, זה היום בו אנחנו יכולים להתנתק לגמרי מנתינת משמעות למראה החיצוני שלנו. זה יום שגם רב, מורה ומנכ”ל של חברה חשובה יכולים להרשות לעצמם להסתובב בחוץ בלי לבוש מלא חשיבות עצמית. דבר זה יכול לגרום לכך שיום אחד בשנה נוכל להוציא החוצה רק את הפנימיות שלנו, ממש להפך ממה שבהרבה מקומות היום הזה נהיה.