מאת- צורי חסון

כמחנכים הרבה פעמים יוצא לנו לקחת חלק או להוביל פרוייקטים משמעותיים וארוכים עם התלמידים או החניכים שלנו. כמו כן קורה שאנחנו משתתפים באירועים שעבורם הם מאוד גדולים וחשובים ולעיתים הם כאלה גם עבורנו. זה יכול להיות הצגת סיום, מופע פורים או פרוייקט של פיתוח לווין שהגיע גם לרגע של קליימקס. באותם רגעים של התהליך לקראת השיא ורגעי השיא עצמם הייתה הרבה התרגשות והצלחנו להגיע ביחד לגבהים חדשים. השאלה שמעניינת אותי היא איך אנחנו יכולים לקחת את רגעי ההתרגשות האלו, לזכור אותם ולמנף אותם הלאה, כך שהם לא יהיו רק אירועים בעבר שאפשר להתרפק עליהם. אלא שהם יהיו נקודות ציון שיהוו עבורנו ועבורם מגדולר להמשך שגם יאיר את חיי היומיום, במיוחד ברגעי משבר.

בפרשת בא אותה קראנו בשבוע שעבר, אנחנו רואים דוגמא לסוג כזה של מחשבה ודרך פעולה של לא אחר מהקב"ה. במהלך הפרשה אנחנו מקבלים את התיאורים המאוד דרמטיים של יציאת מצרים. חילופי דברים עם נגיעות הוליוודיות בין פרעה למשה, מכת בכורות בה לא היה בית שלא נשמעה זעקת שבר על מוות שהתרחש בה וגירוש בני ישראל ממצרים. פתאום בשיא ההתרחשות במקום לתאר איך לנו איך בני ישראל יוצאים ממצרים ונמצאים הרחק ממשעבדיהם המצריים, אנחנו מקבלים לקראת סוף הפרשה את הפסוקים הבאים: "מַצּוֹת, יֵאָכֵל, אֵת, שִׁבְעַת הַיָּמִים; וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר–בְּכָל-גְּבֻלֶךָ. וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָה, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה" (שמות, י"ג, ז-י) .

הפסוקים האלה, אותם יהודים ברחבי העולם אומרים בכל יום כשהם מניחים תפילין, מכילים שלוש מצוות שלכולם מטרה זהה, הנצחת יציאת מצרים. המצוות אותם הם מכילים הן: הנחת תפילין, אי אכילת חמץ בפסח, ולספר את סיפור יציאת מצרים לילדים שלנו. על ידי זה שיש לנו פריט לבוש יוצא דופן שאנחנו עוטרים על ראשנו וידינו בכל יום, שבוע שלם שאנחנו מרגישים היטב בקיבה שלנו והעברת את המסר לדור הבא אנחנו מנציחים את אותו אירוע דרמטי והיסטורי. על ידי אותם מצוות אנחנו מחיים את השגרה שלנו כשאנחנו קמים בבוקר ומתחברים לחירות שלנו, שהיא לא מובנת. על ידי שבוע שלם בכל שנה, שאנחנו לא אוכלים חמץ אנחנו אנחנו מרגישים טעימה עמוקה, שהיא פיזית ורוחנית מאותו אירוע היסטורי. על ידי זה, שאנחנו מספרים את סיפור יציאת מצרים לילדים שלנו אנחנו מבטיחים את ההמשכיות של אותו סיפור מדור לדור, דבר שמבטיח את היכולת של אותו אירוע להאיר לכל אחד ואחד בכל דור ודור, ובכך להוות את אחת התשתיות המרכזיות לקיומו של העם היהודי והמשכיותו.

נכון שאנחנו לא עוסקים בהקמת עם ובאירועים דרמטיים כמו יציאת קבוצה של עבדים מתחת לאימפריה החזקה ביותר באותה תקופה, אלא יותר בכיוון של הצגה לפורים או מיזם התנדבותי חשוב ומרומם. אבל אני כן רוצה לקחת את צורת המחשבה הזאת ולהשתמש בה גם בעבודה שלנו עם התלמידים שלנו. אומנם, אנחנו לא נגרום לתלמידים שלנו לקשור רצועות על הזרוע כל בוקר כדי להיזכר באותו אירוע, אבל אנחנו כן יכולים לעשות להם מזכרת בדמות חולצה, מגנט או מחזיק מפתחות. כמו כן אנחנו יכולים לקבוע לנו בלו"ז (היום זה ממש קל עם גוגל ופייסבוק שמזכירים לנו כל דבר) יום מסוים לדבר ולהיזכר במה שהיה, איפה זה מוצא אותנו היום ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו. בנוסף לכך כדאי לנו לעודד אותם לספר לחברים, בני משפחה, חניכים או מדריכים מה שקרה ולשתף אותם בחוויה שלהם, דבר שיגרום להם להרגיש את אותה חוויה בצורה הרבה יותר משמעותית.

אני לא יודע אם הפתרון שהצעתי עונה בצורה מדויקת וריאלית לבעיה שהעלתי. אבל אני כן יודע שאנחנו צריכים להימנע מלהיכנס לשגרתיות ואפרוריות, במקום זה אנחנו צריכים להכניס בחיי השגרה אלמנטים חיוביים ומרוממים. אומנם, יש לנו ציוני דרך קטנים במהלך היום כמו תפילה או ברכות שאנחנו אומרים וחגים וימי זיכרון במהלך השנה. המצב הוא שהם בדרך כלל עוברים על תלמידינו במצב אוטמט מבלי להזיז אצלם משהו, מכיוון שהם צריכים לימוד עמוק וחיבור כדי לעשות את העבודה ובאמת לעורר אותנו. לעומת זאת כשמדובר באירוע אישי, שמטבעו הם מחוברים אליו הרבה יותר, אז הסיכוי שהוא ישפיע עליהם וירים אותם הוא הרבה יותר גבוה.

אנחנו צריכים לזכור שזה לא מספיק שהרמנו פרוייקט מוצלח ומשמעותי, אלא אנחנו מקבלים גם את התפקיד להפוך את אותו אירוע משמעותי עבורם לכזה שהם יזכירו וישפיע עליהם. אבל זה לא נגמר כאן, כי אנחנו לא תמיד נהיה שם לכוון אותם איך לזכור ולהיזכר, אלא אנחנו צריכים לתת להם כלים וללמד אותם איך לעשות את זה בעצמם כשהם יגדלו והאירועים האלה יהיו כנראה יותר גדולים ומשמעותייים.

אם יש לכם הצעות שונות או הערות לפתרון הבעיות שהעלתי או שאתם רוצים לשתף איתנו נשמח לשמוע מכם.