מאת- צורי חסון

קראתי השבוע את מאמרה המצוין “זוגיות של יהודים עם בעלי דתות שונות: כח החינוך היהודי של הסבים והסבתות” (במקור נכתב בצרפתית, אך מתורגם באתרנו גם לעברית ואנגלית) של “פאוסטין גולדברג-סגל” אחת הכותבות באתר. המאמר עוסק בנישואי תערובת או בשם היותר מוכר לנו, התבוללות. נושא זה מדובר מאוד ועוסקים בו חוקרים, אנשי חינוך ודת פרטיים וממשלתיים והוא ללא ספק משפיע רבות על פני העם היהודי והיהדות היום ובטח ובטח על עתידו של העם היהודי בשנים הבאות. הנושא פחות רלבנטי בארץ ישראל כשרוב האזרחים הם יהודים ויש קונפליקט לאומי מול רוב המיעוט הלא יהודי במדינה. הנושא הרבה יותר רלבנטי בתפוצות שם אחוזי ההתבוללות מגיעים לשבעים אחוזים, שזה מספר די מבהיל. במאמרה, פאוסטין לא עסקה בגורמים, ההשפעות של ההתבוללות או איך אנחנו יכולים לטפל בה, אלא היא בחרה גישה שמקבלת את המציאות ואז מנסה להתמודד איתה בדרך הטובה ביותר שאפשר. דרך הפעולה שפאוסטין הציעה מורכבת משני שלבים, הראשון דורש פתיחות שתוכל להתגבר על הטאבו שיש לנו כיהודים כנגד נישואי תעורבת. השלב השני והמרכזי, שהסבים והסבתות הקשורים יותר למסורת היהודית שלהם, יהיו אלה שינחילו לנכדיהם את המסורת היהודית (יידישקייט) אותה הם חסרים. לשיטתה אם נצליח לתת לזה מקום במישור הקהילתי והתודעתי של הסבים והסבתות, בכך נצליח לשמור על הדור הבא של היהודים, שאנחנו כה חוששים לעתידו היהודי.

לפני שאתייחס למאמר, אני רוצה לשתף כמה פרטים אישיים, שלדעתי מאוד רלוונטים לנושא וגם גורמים לי להרגיש יותר קשור אליו. כמו שכתבתי פה בעבר אני נמצא בתוכנית המכינה שליחים לתפוצות ולומד בתוכנית המכשירה רבנים לתפוצות, כך שהנושא של נישואי תערובת, הבעיות הקיימות בו ודרכי ההתמודדות מולו עולה פעמים רבות במפגשים שלנו. במישור יותר אישי, הוריה של אשתי שעלתה מארצות הברית הם זוג מעורב, כשאמא של אשתי היא יהודייה והיא התחתנה עם גבר קתולי. בנוסף לכך אחותה של אשתי התחתנה עם גבר נוצרי כך שהם נופלים ממש בתוך הסטטיסטיקה.

לגופו של עניין, אני חושב שהרעיון של פאוסטין הוא מצויין, מכיוון שהוא רעיון מחוץ לקופסא ומציע פתרון יצירתי וריאלי. כמו כן היא מסתכלת למציאות בעיניים ובמקום רק להתלונן, להרתיע או במקרה הטוב להציע רק פתרון נקודתי, היא מציעה רעיון אוניברסלי שיכול להיות מיושם בכל קהילה ובית של זוגות מעורבים בו יש סבים וסבתות שיכורלים ורוצים להיות מעורבים בשמירת הגחלת היהודית של משפחתם.

למרות כל זאת לדעתי,יש לא מעט דברים בעייתים במה שפאוסטין אומרת. קודם כל עניין הסרת הטאבו על נישואי תערובת שגם היא רואה בו כמכשול שיהיה קשה להתגבר עליו, הוא דבר בעייתי, מפני שהטאבו במתכונתו הנוכחית עוצר לא מעט יהודים מלהתחתן עם אנשים אחרים ורואים שמי שחבר בקהילה אורתודוכסית גם אם הוא לא שומר מצוות אותו טאבו הרבה פעמים זה אחד הדברים המרכזיים שמונעים ממנו למצוא לעצמו כלה גויה. לעומת זאת בקהילות הרפורמיות שם הטאבו הזה קצת התמוסס תופעת ההתבוללות פורחת. כך יוצא שאם אנחנו באים בהצהרה האומרת שנישואי תערובת זה לא כזה דבר נורא ואין דאגה לעתיד היהודי של ילדיהם כי הסבא והסבתא עדיין שומרים על הגחלת עבורם, אז להתחתן עם גוי או גויה זה לא כזה סיפור גדול.

מניסיוני האישי אני יכול לומר שהסבא והסבתא הם לא תמיד דמויות שאפשר לסמוך עליהם מבחינת שמירת המסורת. ייתכן שמה שהיא כתבה נכון לצרפת שם יש הרבה יותר יהודים מסורתיים ואז רוב הסיכויים שהסבא והסבתא אוחזים היטב ביהדותם והם שמחים להעביר אותה הלאה לנכדיהם, שבר שהוא לא מחויב לגמרי. אבל בצפון ודרום אמריקה ובמזרח אירופה המצב הוא די שונה. במקומות אלו התחיל תהליך החילון הרבה יותר מוקדם והקונספט של יהודים מסורתיים שאכפת להם מהיהדות וההמשיכיות שלו, אפילו שהם כאלה, שעושים קידוש בערב והולכים אחר כך למסיבה, לא כל כך קיים. אני יכול לספר על אשתי שהמעט יהדות שהיא קיבלה הגיעה רק מהסבתא רבתא שלה, שהיה לה מזל שהיא בכלל זכתה להכיר אותה וגם דבר זה לא עזר לה לדעת שפסח נמשך שבעה עד שהיא הגיע לשנות ה20 שלה. לעומת זאת האלמנטים היהודים היחידים שהילדים של אחותה שהתחתנה עם לא יהודי מקבלים מדור הסבים והסבתות הם ליל סדר משותף וקצר, שהוא יותר ארוחת ערב גדולה ובמקרה הממש טוב הם גם מקבלים מתנה חנוכייה בחנוכה.

בנוסף לכך הגישה האומרת שמה חשוב זה איך אתה מרגיש והאם אתה רואה את עצמך כיהודי ומרגיש כזה, היא מאוד מסוכנת. לפחות בעיני אנשים ששומרים את ההלכה ומאמינים שיהדות זה דבר שעובר מאמא לילדיה וקשור בקשר הביולוגי שמכיל בתוכו מוטיבים רוחניים שהוא חלק מהדת והמסורת היהודית. הקולות שקוראים להפר את הקשר הזה ולערער אותו מעמידים בסיכון את אותה מסורת ואת היכולת שלה להמשיך להתקיים.

המאבק בהתבוללות הוא מאבק קשה שאנחנו כקגע מפסידים בו, אך זה לא אומר שאנחנו צריכים להשלים עם המצב ולקבל אותו. למרות כל זאת והטיעונים האחרים שהצגתי אני לא חושב שצריך להתעלם מהרעיונות של פאוסטין או שהם לא טובים. אני פשוט חושב שצריך להשתמש בהם בזהירות רבה, על מנת לא לשדר מסרים שאנחנו לא רוצים לשדר, לפגום במסורת היהודית ולפורר טאבו שעוזר לנו במידה מסוימת באותו מאבק. אך אני כן מסכים עם גישתה של פאוסטין שאסור לנו להרחיק את אותם זוגות ולהתייחס אליהם כאבודים, אלא עלינו לקרב אותם בכל דרך אפשרית כשהמטרה שלנו היא שהם יחזרו לחיק היהדות גם במובן ההלכתי שלה ולא רק “ירגישו יהודים” ברמה מסוימת, כמו כן לנסות לעשות זאת מבלי לשדר לחברים אחרים בקהילה שלנו, שנישואי תעורבת זה בסדר ומקובל. אני יודע שזה נושא סבוך, מאתגר ורגיש מאוד ולכן אנחנו צריכים להתמודד מולו בזהירות.

אם יש לכם רעיונות נושפים בנושא או בנושאים אחרים נשמע לשמוע ממכם.