מאת- צורי חסון

אני מניח שאי אפשר היה לפספס את העובדה, שבשבת האחרונה העולם היהודי ציין בקול תרועה גדולה את סיומו של המחזור השלושה עשר במספר של לימוד ה"דף היומי" בתלמוד הבבלי . זה אומר לימוד יומי של דף גמרא עם כל המורכבויות שלו, כשבכל העולם לומדים את אותו דף בדיוק. ברחבי העולם התקיימו טקסים, קידושים מסיבות ואירועים שונים שציינו רגע יוצא דופן זה, בגדול שביניהם התאספו מאה אלף אנשים באיצטדיון פוטבול במדינת ניו ג'רסי לכנס עוצר נשימה. להבדיל מחגיגות אחרות כמו סיום לימודי תיכון, סיום קורס יוקרתי בצבא או קבלת תואר יוקרתי מאוניברסיטה, פה לא חגגו רק סיום של לימוד תובעני שארך כמעט שבע וחצי שנים, אלא מיד פתחו במחזור הארבעה עשר של אותו לימוד שהם רק סיימו, בגלל שלימוד התורה היהודי לא מפסיק אלא הוא רק מתעצם.

הרבה מילים נכתבו על המפעל העצום של הדף היומי. לדעתי הכח הגדול ביותר שלו טמון בכך, שהוא יוצר מחויבות אדירה ללימוד עבור כל מי שלוקח בו חלק. כל זה קורה בזכות זה שמדובר במפעל בינלאומי הכולל אחידות מופלאה, כשכל זה נוצר עוד לפני המצאת האינטרנט והטלפונים החכמים. אבל כמו שהמחוייבות היא כוחו הגדול של ה"דף היומי", אני חושב שהיא גם הדבר שמרתיע אנשים רבים מלהצטרף אליו. אם זו הייתה סיבה מרתיעה לפני כמה עשרות שנים, קל וחומר היום, כשאנחנו חיים בזמן שאנחנו אפילו לא מתחייבים לחברת סלולר או חדר כושר.

למרות זאת, אני כן חושב שאנחנו כמחנכים יכולים לקחת מהפרוייקט העצום הזה רעיונות לעבודה עם התלמידים שלנו שיכולים לתרום להם וגם לנו בצורה מדהימה. מה עוד שנוכחותו של גנרל חורף, שמביאה את הילדים פנימה אל תוך מסדרונות בית הספר כשהם קצת משועממים תעזור לנו לרתום אותם ללימוד קצר ויוצא דופן באווירה יותר נינוחה וכיפית. אז נכון יש כמה דברים שנצטרך לשנות, הראשון ביניהם יהיה לקצר את תקופת הזמן משבע שנים וחצי למשהו יותר קצר של כמה חודשים במקרה הטוב. כנראה גם שנצטרך לשנות את ההתחייבות למשהו קצת יותר גמיש מפעם ביום כל יום. כמו כן ייתכן שגמרא הוא לאו דווקא סוג הלימוד שיתאים לכולם ויעורר אצלם את הרצון להיכנס למסגרת מחייבת שכזאת, אלא ייתכן שמשנה יומית או הלכות לשון הרע יותר יתאימו .

עם כל זאת, אין לי ספק שישנם מספר מוטיבים אותם אנחנו יכולים וצריכים לאמץ בשמחה. הראשון הוא עצם זה שאנחנו לומדים תורה ואנחנו מוצאים בלימוד כזה ערך יהודי שהוא חשוב עבורנו ואנחנו לא עושים את זה בשביל ציון במבחן או כדי לקבל פרסים מאבא או סבא. הדבר השני הוא שאנחנו קובעים לזה זמן מסוים, בין אם זה שעה בשבוע או עשר דקות ביום ואנחנו מחליטים מראש שאנחנו לא מוותרים על אותה זמן, גם אם יש משחק של מכבי או מסיבת ראש חודש. בנוסף לכך הדבר הכי קשה במיוחד עם ילדים ובני נוער הוא למצוא נושא לימוד שמצד אחד יהיה מושך ומעניין מצד שני יהיה קשור לנושא או ספר ממקורות היהדות וגם יוכל ליצור מחויבות שתכיל בתוכה ציפייה לסיום המיוחל עם הסיפוק והיוקרה אותו הוא יביא, אם כן נמצא נושא כזה שיתאים לתלמידים איתם אנחנו עובדים הם יכולו לקבל מזה המון כלים להמשך.

בנוסף לשלושת הצעדים הבסיסיים שציינתי, שלקחו השראה ממפעל ה"דף היומי" ישנו צעד נוסף שאפשר לקחת. צעד זה אומנם ידרוש מאיתנו מאמץ לא מבוטל וגם הוא לא לגמרי תלוי בנו, אבל אם נעשה אותו בהצלחה זה יעלה את כל הפרוייקט רמה אחת או שתיים. מה שאני מציע הוא להפוך את הפרוייקט הקטן והכיתתי שלנו למשהו הרבה יותר גדול. זה יכול להיות פרוייקט שכבתי כשכמה כיתות יצטרפו אליו וזה יכול להיות להיות פרוייקט עירוני בשיתוף עם מספר בתי ספר, היום בעזרת באינטרנט זה יכול בקלות להיות גם פרוייקט בינלאומי. אני יודע שזה נשמע מאוד שאפתני אבל גם פרוייקט ה"דף היומי" שהחל בלובלין בשנת 1923 בלי אימייל, ווטסאפ ואינסטגרם היה שאפתני ביותר בכך שהוא רצה לחבר את כל העולם היהודי ביחד לאותו דף גמרא. נכון לא כל אחד מאיתנו הוא רבי יהושוע מלובלין, אבל למרות שאנחנו מכוונים גבוה, זה רק לכמה כיתות בכמה מקומות ולא לכל העולם היהודי.

ההיתרונות של מהלך כזה יהיו עצומים, זה יגרום לתלמידים להרגיש חלק ממהלך גדול שהם משתתפים בו באופן פעיל. זה לא יהיה רק אני הגעתי או לא הגעתי היום ללימוד, אלא במידה מסוימת עיניים רבות יופנו כלפי כל אחד מהם, שהוא חלק מדבר הרבה יותר גדול מהקבוצה הקטנה אליה הוא שייך. יחד עם שימוש במדיה החברתית ועירוב ההורים במהלך, יהיה אפשר לדעתי להגיע לרמת מחוייבות ומעורבות גדולה מאוד, דבר שמנסיוני קשה מאוד להשגה בעבודה עם נערים ובני נוער הנוטים מאוד להתלהב ממשהו בהתחלה, אך לאחר שההתלהבות הראשונה מתפוגגת הם נעלמים לכל מיני פעיליות יותר נוחות.

אני באמת מאמין שהתלמידים שלנו יכולים לקבל הרבה מעצם השותפות בסוג כזה של פרוייקט. מעבר להשכלה התורנית שהם יקבלו. הם יהיו חלק מקבוצה שלומדת ויטפחו עוד יותר את היכולות החברתיות ואת יכולות הלימוד בקבוצה שיש להם. כמו כן הם יכולו להרוויח תחושת הצלחה שתגיע אחרי מאמץ קשה לאורך זמן, דבר שיכול להעלות את הביטחון והדימוי שיש להם. אבל לדעתי הדבר הכי גדול שהם ירוויחו מלקיחת חלק בפרוייקט הזה, היא המשמעת העצמית שתבנה אצלם ותעזור להם להצליח להשלים פרוייקטים נוספים בעתיד במסגרות שונות במהלך חייהם.

אני מאחל לכולנו שנדע לסמן יעדים שאפתניים מכל מיני סוגים ולא נשאיר אותם רק בשלב הפנטנזיה, אלא גם נצליח לממש אותם בהצלחה. אם יש לכם רעיונות נוספים לפרוייקטים חינוכים בתחום היהדות, נשמח לשמוע מכם.

חורף חמים ונעים לכולם