מאת צורי חסון
זה סוף היום הראשון מתוך יומיים של טיול השנתי בו לקחו חלק תלמידי כיתות ו’ המרגישים בפעם הראשונה סוג כזה של חוויה, הכוללת שינה מחוץ לבית יחד עם חברי הכיתה והצוות החינוכי. האוטובוס הגיע לאכסניה בה הם אמורים לבלות את הלילה הם עייפים ורעבים אחרי יום טיול קשה ומאתגר כשהם ונרגשים לראות את המקום בו הם הולכים להעביר את הלילה. תוך כדי שהאוטובוס מחנה בחניית האכסניה, אחת המורות עומדת במעבר שחוסם את יציאת התלמידים ומסבירה לתלמידים מה הם צריכים לעשות ולאן הם צריכים ללכת כשהם יורדים מהאוטובוס. אחת התלמידות שהייתה קצרת רוח החליטה שהיא מוכנה לצאת מהאוטובוס והיא לא נתנה לעובדה שהמורה חוסמת אותה להפריע לה מפני שהיא פשוט דחפה אותה. המורה שהייתה מופתעת ממה שקרה הסבירה לה בתקיפות שהיא צריכה להישאר באוטובוס כמו שאר הילדים והפנתה אותה לשבת באחד המושבים שהיו קרובים אליה.
הסיפור הזה נראה אולי מינורי בהשוואה לסיפורים שאנחנו שומעים לעיתים תכופות מידי בחדשות על תקיפות מורים אלימות בהרבה יותר. אבל העובדות שסיפור כזה לא מעורר אצלנו תגובות חזקות מידי וגם שבבית הספר עצמו לא התייחסו לאירוע ברצינות רבה ולא הפעילו צעדים משמעתיים מול אותה ילדה, משקפים את המצב הלא פשוט בה אנחנו נמצאים מבחינת התפשטות האלימות בחברה שלנו בכלל ובמערכת החינוך בפרט. מבחינת כמות האירועים אבל גם מבחינת החומרה שלהם.
לאירועי אלימות שונים בחברה יש רקע וסיבות שונים שעליהם נשברו הרבה קולמוסים, אבל אני רוצה להתייחס לעובדה, שאלימות היא אחת מביטויים שונים של התרסה וחוסר משמעת המופנים כלפי הצוות החינוכי וגם מול חבריהם לכיתה על ידי תלמידים אחרים במוסד החינוכי בגילאים שונים ובסביבה סוציואקונומית שונה. כמי שעבד בתחום החינוכי גם בארצות האחרות בנוסף לכך שמע רשמים מאנשים שהיו במערכות חינוך במקומות שונים בעולם, אני יכול לומר שמבחינה משמעתית המצב במדינת ישראל הוא לא כל כך טוב בלשון המעטה. כמובן שזו אמירה מאוד כללית מכיוון שבמדינת ישראל יש הבדלים גדולים בשיטות החינוך בדרך הפעלת המשמעת בקבוצות שונות בציבור ההישראלי. לדוגמא לא דומות שיטות החינוך הנהגות בחינוך החרדי לזו בציבור בחילוני או החינוך הדתי והחינוך הערבי בהתאם לכך גם רמת המשמעת היא שונה.
מבחינת אסכולות החינוך השונות, ישנן שיטות שהן קפדניות יותר התוצאה מכך שהם אומנם משיגים יותר משמעת, אבל מצד שני יוצרים תחושת התנגדות אצל התלמידים וחוסר הזדהות עם הערכים המועברים אליהם, כמו כן קבלתם של אותם ערכים היא יותר במעין צורה של אילוף כשאותם תלמידים נוהגים לפי מנעד זה של ערכים בעיקר כלפי חוץ. לעומת זאת בקצה השני של הספקטרום עומדת שיטה הרבה יותר מכילה בה לא תהיה תגובה משמעתית על כל פריצה של הגבולות מצד אחד או שהגבולות יהיו די רחוקים מצד שני. שיטה זו הרבה יותר מכילה ובנויה של הטמעה של המסר החינוכי אך בעיות משמעת נפוצות יותר במיוחד החמורות שבהם. כמו חוסר בגבולות ברורים וריאליים, נודע כבעל השפעה על התפתחותם הנפשית של ילדים ונערים.
התורה המלווה אותנו בתחומים רבים היא גם ספר חינוך, לא סתם אחד מהספרים המרכזיים שנכתבו על מנת לסכם את המצוות הכתובות בתורה נקרא ספר החינוך. בנוסף לכך, חלק גדול מהרבנים שהם לומדי התורה, הם אנשי חינוך או עוסקים בחינוך. בתורה ובתנך חוזרת ונשנית השיטה חינוכית של שכר ועונש, אך התורה היא מכוונת בעיקר כלפי הכלל והציבור,כשמול הפרט היא משתיתה מערכת חוקים אותם בני האדם צריכים להשית אחד כלפי השני, אך משאירה תחומים רבים בהם, רק הקב”ה מודע לעבירה או לביצוע המצווה כשהעונש או השכר הוא לא מיידי ובדרך כלל, לא במהלך החיים שלנו פה בעולם, על מנת לשמור את מושג הבחירה חופשית בעולם.כמו כן אפשר לראות את היחס בין הקב”ה לעם ישראל יותר כאב מול בן מאשר מורה ותלמיד בעיקר על פי אורך האפיים, התקווה לשינוי ואפשרות התשובה אותה מפגין הקב”ה.
עקרונות אלו, של גבולות ברורים יחד עם המציאות החינוכית של שכר ועונש היוצרת מציאות האומרת, שאין אפשרות לכל אחד לעשות ככל העולה על רוחו, כשלמעשינו יש משמעות בין לטובה בין לרעה.. מתתוך עקרונות אלו נולדה תפיסה חדשנית אותה הוביל רבי נחמן מברסלב, תפיסה זו מתקיימת בתוך הסתירות בין משמעת קפדנית המביאה להליכתו של התלמיד בדרך בה מאמין המוסד החינוכי ואותה הוא מכוון ובין רצון להכיל ולגלות את יכולותיו של התלמיד. תפיסה זו אומרת שאנחנו לא מתעלמים ממעשיו הפסולים של התלמיד אם נעשו או שאנחנו מנסים לתרץ אותם בכל מיני אמתלאות שונות, אלא אנחנו מתייחסים אליהם בחומרה תוך נתינת אפשרות לחזרה בתשובה אמיתית אחרי הבעת חרטה. אך החלק המרכזי בשיטה היא לראות את המעשים הטובים של אותו תלמיד ולשמור את המיקוד שלנו עליהם, כך שגם אם יש התמודדות מסויימת עם המעשים השליליים יבוא לפניה הרבה מיקוד במעשיו החיוביים, גם אם הם מועטים ונדרשת עבודה רבה כדי למצוא אותם. אפשר לדמות את זה לעבודה של ליקוט יהלומים, כדי למצוא אותם צריך לחפור דרך הרבה פסולת אבל אחרי שמצאת כמות מסוימת אפילו קטנה היא עדיין עושה הרבה רושם ומפיצה הרבה אור.
מלאכת החינוך היא מורכבת מאוד, תמיד צריך ללכת בין השיטים תוך כדי שיש לנו מטרות שונות ודרכים שונות להשיג אותן. זאת הסיבה המרכזית בגללה אנחנו צריכים דרכים, אשר מצד אחד משלבות שיטות שונות ומטרות ומצד שני גם אנחנו צריכים לדעת להכיל בתוכנו את הסתירות האלה, הקיימות כשהולכים בדרך האמצע מבלי להיות אחוזים בשיטה אחת מרכזית, אלא להבין שאמת קיימת בעוד מקומות ועוד שיטות. זה ללא ספק אתגר נוסף בין רבים הקיימים עבורנו כאנשי חינוך, אליו ניסיתי להציע פתרון שיכול להתמודד עם הבעיה. אשמח לשמוע מכם הצעות נוספות או דרכים בהם אתם השתמשתם כדי לנסות להשיג מטרות אלה.
Leave A Comment