מאת צורי חסון

מאז תחילת השנה, מידי שבוע אני לוקח חלק בתוכנית הכנה לשליחים במכון שטראוס-עמיאל בכניסה לקיבוץ מגדל עוז בגוש עציון, יחד עם עוד עשרים וחמישה משתתפים המגיעים מרקעים וממקומות שונים בארץ. התוכנית  מכשירה אותנו לתפקידים שונים הנדרשים בקהילות היהודיות בעולם, כשהתפקדים המרכזיים אליהם התוכנית מכוונות הם כאלה הנמצאים בתחומי החינוך הפורמלי, החינוך הבלתי פורמלי והתחום הרבני. התוכנית כוללת בתוכה תכנים שונים הנעים מנושאים הלכתיים, שיווק, שפת גוף, תקשורת רב תרבותית והיכרות עם סוגים שונים של תרבויות אותם אנו צפויים לפגוש במהלך השליחות שלנו. 

במהלך המפגשים האחרונים, הגיע לדבר איתנו אחד מבוגרי התוכנית שעשה חיל בתחום החינוך היהודי בצפון אמריקה. הוא התחיל כמורה בבית ספר יהודי בטקסס ואז כשהוא היה בדרך חזרה  לארץ בסוף שתי שנות השליחות שלו, אותו בית ספר הציע לו לקחת את תפקיד מנהל בית הספר בו הוא תפקד מספר שנים מוצלחות. הוא הציג בפנינו מספר נושאים בהם יש הבדלים מהותים בין מערכת החינוך בישראל לבין מערכת החינוך בארה”ב עם דגש על החינוך היהודי והמשמעויות השונות אותן הבדלים אלה מכילים בתוכם.

כמי שחי במישיגן ארצות הברית במשך כשנתיים והיה מעורב בבתי הספר היהודים שם מהצד הבלתי פורמלי, כשאשתי הייתה בתפקיד מורה במשרה מלאה בבית ספר תיכון יהודי ואז בחטיבת ביניים יהודית, רוב הדברים עליהם הוא דיבר’ היו די מוכרים עבורי. אבל נושא אחד בו הוא עסק תפס את תשומת ליבי יותר מכולם ועזרה לזה העובדה שלא הייתי מודע אליו. הוא דיבר על כמה חשוב לתלמידים ויותר מזה להורים כל שלב בחינוך ילדיהם מכיתה א’ עד אוניברסיטה ועל ההשפעה הגדולה שיש לכל כיתה על ההתקדמות לכיתה הבאה. דבר שישפיע בסופו של דבר על סיכויהם להגיע לאוניברסיטה טובה, דבר שיעזור להם להשיג עבודה טובה בעתיד. נקודה נוספת בעניין זה שהייתה חשובה בעיניי, היא לא רק שכל שלב משפיע על השלב הבא, אלא שהכל נרשם בתיקו האישי של אותו תלמיד ועובר הלאה תוך שהוא משפיע על כל העתיד.

 כדי להמחיש את זה הוא נתן לנו את הדוגמא של השלמת בגרויות. דבר זה נפוץ מאוד בישראל כשהבחור הישראלי הממוצע אחרי שירות צבאי ,טיול בחו”ל והתבגרות מסויימת מבין מה הוא רוצה ללמוד. אז הוא לוקח שנה או פחות ומשלים בגרוית או עושה מכינה כדי לעמוד בתנאי הקבלה של המקצוע והמוסד אליו הוא רוצה להתקבל. אבל באמריקה זה לא עובד ככה, שם מה שעשית בתיכון ולפניו זה מה שיש ועל בסיס זה יקבלו לאותך לאוניברסיטת חלומותייך, דבר שישפיע על כל חייך. 

כל זה אומר, שדברים שעשית בגיל 13 ובמיוחד בגיל 17 יקבעו אם תהיה באוניברסיטה יוקרתית עם התלמידים המבריקים ביותר באמריקה או במכללה קהילתית עם כל ה”חלכאים” וה”נדכאים” בחברה. השליחים שיכולים להיות מורים בבתי ספר מהסוג הזה צריכים להיות מודעים ללחץ שנמצא אצל התלמידים וההורים כתוצאה ממצב הזה והשפעות השליליות והחיוביות שיכולות להיות לו כמו משמעת גבוהה יותר ורצון להצליח אך גם להשפעות נפשיות בעיתיות כמו דכאון, התמוטטות עצבים ולחץ על המורה לשנות את ציוני התלמיד כלפי מעלה, במיוחד כשמדובר בבתי ספר פרטיים כמו כל בתי הספר היהודים בו ההורים משלמים הרבה כסף עבור חינוך ילדיהם.

העובדה הזאת שאין אפשרות לשנות ולתקן את הדברים הלא טובים שעשית בעבר ושהמושג של הזדמנות שנייה וכפרה על חטאי העבר פשוט לא קיים, נראה כל כך זר ומנוכר עבורי עד כדי כך שאני לא יכול להבין איך הם יכולים לחיות ככה. הסיבה לכך מבחינתי וגם מבחינתכם אני מניח, היא שאנחנו כישראלים ועוד יותר כיהודים מורגלים למושג של הזדמנות שנייה הטבוע עמוק בתוך סט הערכים היהודי שלנו כמושג התשובה. כמאמר המדרש התשובה היא כל כך יסודית שהיא אף קדמה לעולם: “ששה דברים קדמו לבריאת העולם… רבי אהבה ברבי זעירא אמר: אף התשובה, שנאמר: “בטרם הרים יולדו” (בראשית רבה, א’, ד’).

המציאות של חיים עם האפשרות לתקן שונה מאוד מחיים בהם כמעט ואי אפשר לשנות את מה שעשית. מצד אחד, זה נשמע לנו הגיוני, שאתה מקבל את מה שעבדת למענו. הרי כולנו גדלנו על המשפטים: ” “מי שטורח בערב שבת, אוכל בשבת” או “אתה ישן במיטה שהצעת”. לכן בתאוריה, השיטה האמריקאית נשמעת לנו כל כך טובה, מפני שהיא מבטיחה סדר טוב ומנציחה את הערך שמי שמשקיע ומתנהג לפי הכללים מרוויח. ואם עכשיו אתה מרשה לעצמך ללכת לים במקום ללמוד אז אתה תשלם על כך. אבל לדעתי מה שעובד טוב בתאוריה לא תמיד עובד במציאות ויש לו גם לא מעט חסרונות. 

הסיבה לכך לפי דעתי היא שהתשובה מאפשרת השתנות המעודדת התקדמות תמידית. אני יכול לתת לזה דוגמא מתשובה בחיי הדת. רב חוזר בתשובה הוא אומנם לא עם אותו ידע תורני כמו רב  שגדל בבית דתי וינק תורה מקטנות, אבל מצד שני הוא בעל סוג אחר של ידע וניסיון שלאותו רב שגדל בבית דתי אף פעם לא יהיה. הידע הניסיון הזה יכול לאפשר לו לפנות ולהבין ציבורים מגוונים כמו כן לפנות אל אנשי הקהילה בצורה שונה ולפתור בעיות בדרכים אחרות ופחות קונבנציונליות. כך גם נער שגדל על הברזלים בירושלים ובגיל 25 הפך למהנדס הייטק, מביא לחברה שהוא עובד בה יכולות אחרות מאותם עובדים שישבו ולמדו מגיל צעיר. יכולות שכוללות בעיקר הרבה חדשנות ופריצת גבולות אותם הוא מביא מחייו הקודמים והוא יכול לתעל עכשיו למטרה טובה.

כמובן שמכתחילה כולנו מכוונים לשיטה האמריקאית, וכך נכון להתנהל ועל פי זה אפשר לקיים חברה בריאה. אבל העובדה שיש לנו בדיעבד מאפשרת התפתחות, גיוון וחדשנות בתחומים שונים בחיינו. דוגמא לכך אפשר לראות בכמות הגדולה של חברות ההזנק (“סטארט אפ”) בישראל יחסית לאוכלוסייה וכמויות הרעיונות שחברות אלו וגם חברות בתעשייה היותר מסורתיות הצליחו לפתח בתחומים טכנולוגים שונים. ברור לי שיש לכך סיבות נוספות. אבל לדעתי העובדה שיש לנו במערכת החינוך ובסט הערכים את אפשרות התשובה היא אחת הסיבות המרכזיות  ליכולות הישראליות יוצאות הדופן לטוב ולרע.

יש לכם רעיונות נוספים בהם אפשרות התשובה  או ערך ישראלי יהודי אחר משפיעם על איכות החינוך וטיב היכולות שיש לנו כישראלים?

נשמח לשמוע עליהם בתגובות