השמחה האמיתית

מאת צורי חסון

עכשיו אחרי שנגמרה תקופה ארוכה של חופש גדול, שאחריו הגיע חודש אלול שהיה סוג של פרווה מבחינה לימודית, מפני  שהוא היה ארוך מידי בכדי לא להיחשב כתקופה לימודים משמעותית אבל קצר מידי בשביל להוות רצף אמיתי של של לימודים. וכמובן אחרי שנגמרה תקופת תשרי עמוסת החגים והחופשים. כבר חזרנו לשגרה בכל הכח, עם כוחות מחודשים המחוזקים בהמון אמביציה עצורה, כתוצאה מתקופה ארוכה של חוסר פעילות רציפה בעולם המעשה והרבה משימות שאנחנו רוצים להספיק. אך למרות כל זאת אי אפשר להתעלם מכך שאנחנו עדיין תחת הרושם החזק מתקופת החגים ובמיוחד מהחג האחרון שנסתיים רק לפני כמה ימים. הרושם הזה נשאר בפנימיות הנפש שלנו יחד עם העבודה שאנחנו עדיין לא אומרים תחנון בתפילה וגם במזג האוויר הסובב אותנו, שכמעט בהסח הדעת מיד לאחר שהתחלנו לבקש על הרוח ועל הגשם, החל להיות קר וגשום וגרם לנו להוציא את בגדי החורף מהארון מוקדם משחשבנו. הרושם שאופף אותנו משמחת תורה אולי קצת נעלם, אולם ללא ספק הוא עדיין מורגש.

אז מה בעצם היה לנו בשמחת תורה שהשאיר עלינו כזה רושם? שמחת תורה או שמיני עצרת בשמו היותר תורני ורשמי (דרך אגב אחינו בחוץ לארץ שחוגגים שני ימים טובים בכל חג מציינים את היום הראשון כשמיני עצרת ואת היום השני כשמחת תורה) הוא חג ללא שום מצווה תורנית להבדיל מאחיו הקרוב חג הסוכות המכיל בתוכו שתי מצוות מאוד מעשיות מהתורה. עם השנים כתוצאה מכך שבני בבל(להבדיל מבני ארץ ישראל שהיו מסיימים אותה כל שלוש שנים) היו מסיימים את התורה בכל שנה ביום טוב השני של שמיני עצרת התפתח מנהג שמחת התורה של הקפות, שירים, ריקודים וסעודות מיוחדות בהשתתפות הציבור. העדויות המוקדמות  למנהגים אלו מתוארכות לסוף האלף הראשונה שמקבילה לתקופת הגאונים. כל הגורמים הללו הביאו לכך ששמחת תורה הוא אחד החגים ה”כיפים” בדת היהודית ובדרך מסוימת הוא מקביל לחג הפורים. מה שבטוח כמו לחג הפורים יש לו אספקט מאוד חומרי וחיצוני שמתבטא בקידושים מפוארים ומסיבות ריקודים גדולות, דבר שלא ספק מאפשר לקהלים רחבים בציבור היהודי להתחבר אליו ולהרגיש שייכים, גם אם הם לא למדו יותר מידי תורה בשנה האחרונה או קיימו את מצוותיה. אבל מה המסר האמיתי של שמחת תורה או האם היא רק חגיגה של ריקודים, וויסקי וקיגל?

התשובה היא, היא כמובן שלא. שמיני עצרת הוא יום החג האחרון שחותם תקופה ארוכה של חגים וחופשים, שאחריו אנחנו נכנסים לתקופה ארוכה ללא חגים. לכן הוא מציין מעין יום אחרון בו הקב”ה וכנסת ישראל רוצים להמשיך להיות יחד בלי דין, בלי קושי ובלי עירוב של אומות העולם במסיבה, אלא יחד עם התורה, שהיא המתנה הגדולה שהקב”ה נתן לכנסת ישראל ובה היא שמחה. העובדה שבאותו יום אנו מסיימים את קריאת כל פרשיות התורה, גורם לאותה שמחה להתעצם אף יותר. תחושת רוממות הרוח אחרי מסע של שנה בקריאת התורה ולימודה כל אחד במאמץ הפרטי, שהוא השקיע באותו לימוד ועליו הוא שמח וגם אלה השמחים בכך שיש להם יום אחד בשנה בה התורה “יורדת אל העם” במישור הפיזי והרוחני דבר שמביא לכם שגם הם יכולים להיות קרובים אליה, אפילו אם כל מה שהם יודעים לעשות איתה הוא לרקוד. לכל הצדדים יום זה מיוחד ביותר. היחוד שבו הוא שלוקחים הפסקה מסויימת מהלימוד והעמל ורק שמחים במה שיש לנו, במה שהצלחנו להשיג ובעצם הקיום של הקשר שיש לנו עם בוראו של העולם.

רעיון זה של שמחת תורה גורם לי לחשוב על האם ואיך אנחנו מיישמים אותו גם בחיינו הפרטיים. האם אנו לוקחים הפסקות מסוימות במהלך חיינו ופשוט שמחים במה שיש לנו ובמי שאנחנו, על ידי כך שאנחנו עוצרים לפחות ליום אחד את חוסר שביעות הרצון שלנו מהמצב בו אנחנו נמצאים ורק מנסים לשפר את עצמנו?. לדעתי, ימים כאלה נמצאים בנקודות ציון במהלך חיינו, לדוגמא יום ההולדת שלנו הוא יום בדיוק כזה, יום הנישואים שלנו משיק אליו כיום שמחת הקשר הזוגי שלנו וכן ימי ההולדת של ילדנו. אבל האם באמת אנחנו חוגגים אותם כפי שאנחנו חוגגים בשמחת תורה, כשיש מסורת של מאות שנים וטקסים קבועים הממלאים את היום בדברים משמחים, המונעים מאיתנו להתייחס אליו כעוד יום או במקרה הטוב לסמן וי לעצמנו על שיצאנו למסעדה או לשתות משהו. כתוצאה מהזלזול המסוים שקיים אצלנו ימים אלה והצורך שיש בהם, אנחנו מפספסים את הרגעים הטובים ביותר בחווית החיים שלנו עבורם אנחנו עומלים שעות רבות, הרגעים האלו שנועדו רק לשמחה על מי שאנחנו, מה שהשגנו ועל עצם היותנו בעולם הזה, נכון אי אפשר לקחת יום כזה כל שבוע כי זה יהיה מעט נרקסיסטי, אבל בוודאי שאפשר וצריך לעשות מעין יום שכזה לפחות פעם בשנה.

מלבד לשאול את השאלה הזאת לגבי החיים האישיים שלנו, צריך לדעתי לשאול אותה גם לגבי חיינו המקצועים ובמיוחד לגבי תפקודנו כמחנכים. אני באמת חושב שלקחת יום או יומיים בשנה בהם אנחנו מעריכים את מה שעשינו ואת מי שאנחנו בתוך המסגרת הלימודית לא רק ייתן לילדים איתם אנחנו עובדים וגם לנו חיזוק חיובי מהשורה הראשונה שיהיה בעל תגמול מדהים שיגרום להם להכיר בהישיגיהם וידחוף אותם לרצות להתקדם ולהשתפר. אלא גם עצם העיסוק בזה והלימוד של התלמידים על כך שקיים מושג כזה בעולם יכול לתת להם כלי מדהים שיהיה שימושי עבורם לאורך כל חייהם. התפקיד שלנו הוא מאוד חשוב מפני שהם יצטרכו עזרה מאיתנו להבין מה זה באמת אומר לשמוח במה שיש לי ובנוסף לכך אנחנו נצטרך להאיר להם את הנקודות הטובות שבהם ואילו דברים נפלאים העם עשו במהלך תקופת הזמן אותה אנחנו מציינים. 

אני יכול להעיד על עצמי שברגעים שתפסתי את עצמי בשמחת תורה והתנתקתי לרגע, מהמחשבות של מתי נאכל וכמה ממתקים הילדים אוכלים ואם הם יירדמו אחרי כל כך הרבה סוכר, וחשבתי על המאמץ שהשקעתי השנה בלימוד שלי וכמה זה היה מאתגר מצד אחד ומתוק שני. אז הרגשתי שמחה אמיתית והתרגשות שעשו עבורי את החג, לכן אני חושב שאם נצליח להעצים את הרגעים האלה בשמחת תורה עצמה ונרחיב אותם גם לחיים האישים, המקצועיים והחינוכיים שלנו הרווח שנקבל יהיה שווה כל מאמץ שנשקיע בזה.