איך יוצאים מאזור הנוחות שלנו?

מאת צורי חסון

חג הסוכות הוא חג לא רגיל, אין לו מצווה אחת שמגדירה אותו לגמרי כמו תקיעת שופר בראש השנה או אכילת מצה פסח, אלא יש לו שתי מצוות מרכזיות, שאותם אנחנו מקיימים בכל יום, ישיבה בסוכה ונטילת לולב. כמו כן הוא לא בא להנציח ניצחון היסטורי או או הצלה ניסית ואם זה לא מספיק אין לו גם מאכל שמסמל אותו כמו בשאר החגים, דבר כשלעצמו קשה להבין איך אף אחד מהגאונים השיווקים לאוך הדורות בעם ישראל לא הצליח לחשוב על איזה מאפה או פרי כלשהו שיכול להתחבר לחג הסוכות. אם נסכם את זה, מבין כל החגים היהודים בין אם הם מהתורה או מדברי חכמים, חג הסוכות הוא ללא ספק עוף מוזר. לא רק שהוא לא מכיל מצוות שמשותפות לכמעט כל חגי ישראל, אלא גם שתי המצוות שהוא כן מכיל, לא בדיוק מצוות רגילות ובדרך כלל מעלות חיוך על הצופים מן הצד (לעיתים אף גיחוך, תלוי במידת הפתיחות של אותו צופים מהצד), האמת גם די קל להבין אותם.

אומנם, מצוות ארבעת מינים מצטלמת הרבה יותר טוב במיוחד בשלב הבחירה בה תמיד אפשר לתפוס קונים נלהבים מודדים הדסים בעזרת סרגלים ובוחנים אתרוגים בקפידה בעזרת זכוכית מגדלת אך גם נענוע הלולבים היא תמונה מעט הזויה, שרק בזכות העובדה שאנחנו רגילים אליה אנחנו לא חושבים עד כמה היא לא רגילה . אבל דווקא אני רוצה להתייחס למצווה השנייה של חג הסוכות, הלא היא הישיבה בסוכה במהלך שבעת ימי החג. אולי בגלל שהיא מצווה יותר פרטית ופחות פוטוגנית אז היא מקבלת פחות יחס מלגלג, אבל היא ללא ספק מצווה מוזרה ביותר, שדורשת גם המון התעסקות: קודם צריך שיהיה לך סוכה וסכך אחר כך צריך לבנות סוכה ולקשט אותה. אבל לא סיימנו פה במהלך ימי החג אנחנו צריכים להוציא ולהכניס את האוכל והכלים מהבית לסוכה וחוזר חלילה מספר פעמים ביום והאמיצים מבינינו, שישנים בסוכה ולא הצליחו למצוא צער  או סיבה אחרת הפוטרת אותם מכך, מתעוררים כשהחתולה השכונתית מלקקת להם את האוזן במקרה הטוב או כשיתושי הקיבוץ השתמשו בדם שלהם כמנה העיקרית לסעודת המלכים שהייתה להם באותו לילה במקרה הפחות טוב. ללא ספק חוויה לא פשוטה ושונה ממצוות אחרות אותם אנחנו מכירים וגם מטקסים דתיים בדתות אחרות.

למרות כל זאת, למצוות הישיבה בסוכה יש ייחודיות נוספת, לא רק שהיא מוציאה אותנו מהבית הממוזג, הספה הנוחה שלנו וגורמת לנו לעבוד הרבה כדי ליצור לעצמנו סביבת מגורים נעימה עד כמה שאפשר לשבוע ימים, אלא מצווה נוספת הקשורה בחג הסוכות אומרת לנו שבמהלך ימי החג אנחנו צריכים להיות בשמחה ואין לנו לתת לרגשות עצב וכעס להשתלט עלינו. ככה שבעצם יוצא שלא רק שאנחנו מצווים לעשות דברים לא נוחים וקצת מציקים, אלא אנחנו גם מצווים להיות מבסוטים מזה כל הזמן. זה גם כנראה גם המסר המשמעותי שחג הסוכות מנסה להעביר לנו כל הזמן  בדרכים שונות. תצאו מאזור הנוחות שלכם אל היתושים והחתולים לקור ולרוח, תעשו דברים שאתם לא מורגלים בהם כמו בנייה וקישוט של סוכה, תשקיעו באותם דברים עד כמה שאתם יכולים ותוודאו שאתם עושים אותם כמו שצריך, גם אם אתם נראים מעט מגוחכים בזמן שאתם עושים אותם והכי חשוב תעשו את הכל בשמחה ובנחת תוך כדי סעודות טעימות ומענגות יחד עם בני משפחה וחברים טובים.

המסר הזה של חג הסוכות הוא לא מסר שנועד רק לימי החג עצמם. ימי הסוכות מגיעים אחרי העלייה הרוחנית וחשבון הנפש הרוחני של חודש אלול והימים הנוראים, הם ימי נחיתה חזרה לעולם המעשה או כמו שאנחנו קוראים העולם האמיתי. בעולם הזה כבר אין חופשים ארוכים, סעודות מיוחדות, ותפילות ארוכות שהם החלק המרכזי ביום. אלא אנחנו חוזרים לימי עבודה ארוכים ומלאים. בנוסף לכך פרוייקטים ותוכניות שהיו לנו בראש, עכשיו עוברים לשלב הביצוע. פה נכנס בדיוק המסר של חג הסוכות לתוך המשך השנה שלנו מבחינת הצורה הנכונה בה אנחנו יכולים וצריכים למלא את המשימות שלנו והדרך בה נוכל לבצע אותם בהצלחה.

לאורך השנים האחרונות בעקבות מחקרים רבים שנעשו בנושא של התפתחות אישית, שיפור יכולות של המוח ומעקב אחרי אנשים שהצליחו להגיע למצוינות בתחומים שונים. המשפט שחוזר בכל מקום כאחד מהגורמים המרכזיים שיביאו להצלחה, הוא יציאה מאזור הנוחות. מפני שעל ידי כך אתה מאתגר את המערכת הקוגניטיבית דבר שמביא לשיפורה בנוסף לכך שבירת השעמום וההתרגשות המושגת מביאים להישגים גבוהים יותר ויכולת לתפקד גם בתחומים המוכרים לנו בצורה יותר טובה. אך יציאה לתחום חדש ומאתגר יכולה להיות הרבה פעמים בעלת השפעות שליליות כמו תסכול וכעס, כתוצאה מהלחץ והחרדה המלווים מיציאה לתחום חדש שאנחנו לא רגילים בו. לכן ההדרכה שאנחנו צריכים תמיד לזכור בזמן שאנחנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו היא שלא משנה מה קורה  אנחנו צריכים להיות בשמחה. דבר זה יכול להיות מושג על ידי הידיעה שיש לנו ענני כבוד, הלא הם גילוי שכינתו של הקב”ה, ששומרים עלינו ודואגים לנו שנצליח, גם אם אנחנו נמצאים בשטח לא נודע.

כל זה נכון ביתר שאת לגבי תפקיד ההוראה, מפני שלנו כמחנכים הכי קל להישאר באזור הנוחות, עם אותן תוכניות לימוד מוכרות ואותן שיטות עבודה שעבדו לנו בעבר וכנראה יעבדו לנו גם בעתיד. אבל בתחום ההוראה יציאה מאזור הנוחות חשובה ביותר במיוחד כשאנחנו עובדים עם צעירים, שם הגירוי המתמיד נצרך ביותר וגם מביא לתוצאות הרבה יותר מובהקות. בנוסף שבירת השעמום והריגוש שנוצר מאותה יציאה מאזור הנוחות, היא כה חשובה עבור נפשות צעירות, במיוחד בדור הזה שדורש גירויים מתמידים שישמרו אותם מרוכזים בתוך נושא הלימוד או לפחות בתוך בית הספר. אבל הרווח שנוצר מכך הוא לא רק בצורה ישירה עבור התלמידים, אלא גם עבור המחנכים עצמם, שעל ידי זה חווים התקדמות בחיים המקצועיים וגם מצליחים ליצור עבור עצמם חווית עבודה הרבה יותר מהנה שתשפיע על המוטיבציה שלהם להמשיך לעשות עבודה טובה ולקדם את התלמידים שלהם אפילו יותר. אם כל זה נעשה בשמחה ובנחת כפי הדרכת התורה לימי הסוכות, אז התוצאות המיוחלות הן מובטחות.