ראש השנה הוא חג לא רגיל, הוא מכיל בתוכו סתירות לא רגילות. עיקר מצוותו היא התקיעה בשופר אבל אם הוא יוצא בשבת אז אנחנו מוותרים עליה. בנוסף לזה הוא החג היחיד בו אנחנו יכולים להרגיש תחושת הזדהות עם אחינו בתפוצות מצד זה שגם אנחנו חוגגים שני ימים טובים. אבל הסתירה המרכזית הקיימת בראש השנה, היא זאת שנוגעת למהותו של החג והמשמעות שלו. מצד אחד הוא חג ומוגדר כיום טוב בו אנחנו מצווים לאכול מאכלים שמנים וטעימים, לשתות משקאות מפנקים, לשמוח וללבוש בגדים נאים עם עדיפות לחדשים. מצד שני ראש השנה מוגדר כיום ההדין את זה אנחנו לומדים מהמשנה במסכת ראש השנה פרק א משנה ב: “בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון” הכווונה היא שכל אחד נבחן על ידי הקב”ה מכף רגל ועד ראש, כל מעשיו נשקלים אחד מול השני והוא נידון במישור הבריאותי, משפחתי והכספי למשך כל השנה לחיים ולמוות, לבריאות ולחולי ולעשור ועוני. האמת לי זה נשמע כיום די מפחיד ומלחיץ. תחשבו על היום שבא מפקח לכיתה שלכם לסקור את התפקוד שלכם וממה שהוא יראה יושפע העתיד שלכם או אם אתם עצמאים תחשבו על זה כמו ביקורת של מס הכנסה, עבורי ועבור מכרי זה יום מאוד מלחיץ ואם זו המהות של ראש השנה אז הוא אמור להיות יום מלחיץ פי כמה וכמה מכל ביקורת אנושית שיכולה להיות לנו. אז קצת קשה איך התורה וההלכה מצווה אותנו לשמוח ולחגוג ביום זה?
פרשננו לאורך הדורות ניסו ליישב את הסתירה הפנימית הקיימת בעצם מהותו של ראש השנה בדרכים שונות. המרכזית שבהם היא לומר שאנחנו פשוט חיים עם הסתירה, הלשון המפורסמת היא שאנחנו עוברים את ראש השנה בגיל ורעדה. ההסבר הפנימי של שיטה זו אומר, שעצם עבודת השם עבור יהודי חיה בסתירה כל הזמן ודבר זה מתבטא בשיא עוצמתו בראש השנה. דוגמא לזאת אפשר לראות בכך שאנחנו אמורים לעבוד את השם ביראה ואהבה וכמו שאומרת לשון התפילה אחרי תקיעת השופר “אם כבנים אם כעבדים” אלה שני מצבים קיצוניים בשונותם בהם הקב”ה מתייחס אלינו ואנחנו מתייחסים אליו. דוגמא נוספת לכך אפשר לראות בתפילות הימים הימים הנוראים בהם אנחנו פונים אליו בלשון אבינו מלכנו שגם בתוכה יש את אותה סתירה כי בדרך כלל המלך הוא לא גם האבא שלנו.
עצם קיום הסתירות הללו הוא היחוד של ראש השנה. יש חגים שמהותם הוא דין ויראה לדוגמא יום כיפור. לעומתם ישנם חגים שכל מהותם הוא שמחה ואהבת השם לדוגמא סוכות ובמיוחד שמחת תורה. לכן ראש השנה מציג את שיאה של עבודת השם שלנו כיהודים, שהיא החיים עם סתירות ברמה הגבוהה היותר ולהתמודד עם זה בהצלחה. מעבר להדרכה דתית זו גם הדרכה לחיים . רובנו היינו רוצים לחיות חיים דיכוטומיים לגמרי ולדעת בדיוק מה טוב ומה רע מה נכון ומה לא נכון דבר זה היה הופך את החיים שלנו להרבה יותר קלים, מצד שני חיים בשחור ולבן הם מאוד משעממים והקב”ה לא רצה שישיעמם לנו אז כמו הלשון בה אנחנו משתמשים בברכת המזון הוא ברא את עולמו בטוב, חן וחסד וגם מאוד צבעוני. מגוון הצבעים הזה מביא אותנו למצב, שהרבה פעמים ישנן תשובות שונות לאותן שאלות וכולן יכולות להיות נכונות כשהמשתנה המרכזי הוא הנסיבות.
כמחנכים אנחנו מכירים היטב את התפקוד בתוך סתירה בין ציפיות שונות שונות הקיימות כלפינו. האמת שבסתירה איתה אנחנו חיים, יש מעט מהדימיון לדברים אותם הזכרתי לגבי ראש השנה. גם אנחנו צריכים להפגין מול התלמידים שלנו התנהגויות מנוגדות באותו זמן. מצד אחד אנחנו צריכים להיות חזקים וסמכותיים, דבר שמתבטא לפעמים בהרמת הקול ואפילו עונשים. מצד שני אנחנו צריכים ליצור אווירה חיובית וטובה בכיתה, לצחוק איתם קצת, לדבר איתם בגובה העיניים ובעיקר לתת להם את התחושה שאכפת לנו מהם ולגרום להם לבוא לכיתה בשמחה ובתחושה טובה.
עבור רובנו זה לא כל כך פשוט להתנהג בצורה שסותרת את עצמה. חלק מאיתנו מרגישים הרבה יותר בנוח להיות חברים של התלמידים שלנו מה שאומנם יוצר קרבה וחיבור איתם, אבל מצד שני גורם לנו לאבד את הסמכות שלנו שנדרשת כדי ליצור סביבת לימודים טובה עם משמעת ורצינות. לעומתם יש את אלה שנוטים הרבה יותר למשמעת וסמכות, דבר שיכול ליצור ריחוק גדול מידי מהתלמידים ולגרום לאווירה חברתית לא נעימה בכיתה. התפקיד שלנו כמחנכים הוא להכיל בתוכנו את שני הצדדים האלה בתוך מנעד תכונות האופי הקיים בנו ולדעת מתי ואיך להראות כל צד.
נכון שמדובר באתגר גדול, אבל כמו ברוב הנושאים עצם המודעות לאתגר היא חצי מהדרך. ברגע שאנחנו יודעים את המורכבות בהקיימת בתפקיד בו אנחנו נמצאים, שיש ציפיות שונות כלפינו ומבינים שאין פתרונות קסם שאנחנו יכולים לנופף בהם שיעשו את חיינו הרבה יותר קלים, אלא שנדרשת מאיתנו עבודה קשה להתאים את עצמנו למצבים שונים וסוגי תלמידים שונים, כך שנדע מתי ואיך להראות את הצדדים והצבעים השונים באישיות שלנו. יכולת כזאת דורשת ענווה, יצירתיות, עבודה קשה, אמונה בעצמנו וביכולת שלנו להצליח. מרכיבים אלו הם גם חלק מהמרכיבים הדרושים לאזן את החיים כיהודים שומרי מצוות בעולם מלא דואליות בו אנו נדרשים למצוא את אחדותו של הקב”ה. כשנצליח לחיות בנינוחות עם הידיעה שאנחנו צריכים לחבק את המציאות ונוכל לחיות על פיה אני בטוח שנצליח.
אשמח לשמוע אם איפה איפה אתם חווים את הסתירות הקיימות בתפקידכם כמחנכים בצורה החזקה ביותר.
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה
Leave A Comment