יזמות חברתית בישראל: יומן מסע / ניר גבע

בחודש מאי 2019 התקיים בישראל מסע לא-שגרתי בהשתתפות נציגיהן של קהילות ישראלים החיים באירופה. עיקרו של המסע היה סדרת פגישות עם דמויות מעוררות השראה בתחום היזמות החברתית ברחבי הארץ.  את הדברים הבאים כתבתי למשתתפי המסע במהלך טיסתי הבייתה עם סיומו.

סוף דבר. בעוד זמן קצר ימצאו החוויות המשותפות שצברנו בשבעת הימים האחרונים מקום של כבוד באוסף הזכרונות הפרטיים של כל אחד מאיתנו, ויהיו לרכיב נוסף במבנה הזהותי המורכב שלנו כיהודים, כישראלים, כבני-אדם. אנו – חמישה עשר נציגות ונציגים משמונה קהילות של ישראלים באירופה, ובינינו פעילים ומובילי קהילות, מורים ומחנכים – מסיימים עכשיו מסע לא-שגרתי ברחבי ישראל שבה גדלנו ובגרנו, ושממנה יצאנו להמשיך את מסלול חיינו מעבר לים.

וניסע יחדיו לאורכה ולרוחבה של הארץ, ונגיע אל תוככיה של החברה הישראלית. ונחנה פה ונבקר שם, וניפגש ונתרגש. ותיחשף בפנינו מציאות שלא הכרנו, ונתפעם, ונצחק, ונזיל דמעה, ונשב במעונם של מקבלי פנינו ונסעד על שולחנם, ונשתף בינינו את רשמינו ואת תחושותינו, ונשתה כטוב ליבנו בלילות, ונישן מעט. ושוב ניסע, ושוב נחנה, וחוזר חלילה. בשכונת הדר שבחיפה ועל פסגת ההר הצופה אל הנוף, בסמטאות שפרעם ובעפולה, בנצרת עילית, בלוד ובגדרה, בתל אביב ובגוש עציון, בירושלים ובאופקים, בשדרות ובמושב שובה שבעוטף עזה, בקיבוץ אורים שבספר המדבר, ובבאר שבע. ונתארח בדירת שיכון דלה שריחות בישול מאכלים אתיופיים ספוגים בקירותיה, ובין דוכניו של שוק שומם שמרבית סוחריו נטשו, ובמחסן מזון, ובמתפרה, ובקומונה של קיבוץ עירוני בפריפריה, ובלשכתו הממוזגת של מנכ"ל משרד התפוצות בעיר הבירה, ובחנות ספרים קסומה, ובבית כנסת אורתודוכסי, ובישיבה חילונית, ובמרחבי מפגש קהילתי, ובחנויות ובבתים. ויחלפו שבעה ימים למסענו, ונשוב איש-איש אל ביתו ואל קהילתו.

האמנם קיים מכנה משותף בין האנשים שזכינו לפגוש לאורכו של המסע? מהו החוט המקשר בין ראשי הגרעין התורני בלוד, שסחפו אחריהם כאלף משפחות להתיישב בעיר הלא-פשוטה הזו, לבין האפיקורסים הגמורים בקיבוצים העירוניים בנצרת עילית ובהדר הכרמל העוסקים בחינוך לרב-תרבותיות? מה הקשר בין כהן הדת מהעדה הדרוזית והפעילים החברתיים בשפרעם, לבין מובילי הפרויקט לשימור תרבותם של יוצאי אתיופיה? ומה בין יזמית הפרויקט להקמת מרחבי דיור משותפים בחיפה, לבין המתנחלים מגוש עציון ושכניהם הערבים הפלסטינים המקיימים מפגשים של קירוב לבבות ודו-קיום בשלום? ואיך קשור ראש הישיבה החילונית 'בינה', לשפים המוכשרים במסעדות הפועלות כעסק חברתי, ולאמני הרחוב המקשטים בציוריהם את ארונות החשמל בעפולה והעורכים אירועי תרבות במתחם השוק המוזנח של העיר? מה בין פעילי עמותת 'גוונים' מהקיבוץ העירוני בשדרות, הנמצאת תחת איום בטחוני מתמיד ("95% גן עדן, 5% גיהנום"), לבין אנשי החסד בעפולה שהקימו ומנהלים שם מפעל מרשים של איסוף וחלוקת מצרכים לנזקקים והדואגים לניקוי דירותיהם של קשישים, לצד הפעלת מתפרה המתקנת ומחלקת ביגוד ומצעים? ואיך חברי הגרעין ההתיישבותי הדתי בשובה, המעוניינים להעניק לילדיהם חינוך "אנתרופודוסי" בבתי כפר נאים בעוטף עזה, מתחברים ליוזם קהילת 'תפדאל' באופקים, או למתכללי 'הרשת' ש"מפיחים ת'נשמה" בשכונות העיר באר שבע, או למנהלת של עמותת 'ארץ-עיר' שבסיפור חייה הפרטיים מתגלם סיפורו של עם שלם? ואיך כל האנשים המופלאים האלה קשורים אלינו…?!

המכנה המשותף בין אנשי המופת שפגשנו במסע הוא שכולם בחרו בחיים בעלי משמעות, ושמתוך אופטימיות חסרת-תקנה, השמורה למבקשים לתקן עולם, כל אחד מהם יוצר בתחומו ובדרכו קהילה, המחברת בין בני-אדם ושואפת לעצב ולכונן מציאות חדשה וטובה יותר.

האם כל הקהילות והיוזמות שלהם יזכו להצלחה ויעמדו במבחן הזמן? אין לדעת, אך כמו בשיר "אני ואתה" של אריק איינשטיין, זה לא משנה.  כי בעידן של בדידות וניכור הגוברים ככל שמתפתחת הטכנולוגיה וגדל זמן המסך היומי של רוב בני-אנוש, עצם יצירתם של חיבורים בין-אישיים במסגרת של קהילה בעלת מטרה משותפת – חברתית, חינוכית או תרבותית – מתוך אהבה ("ואהבת…") ובדרך המאפשרת לקיים קשרים חברתיים אמיתיים, פנים-אל-פנים, ומתוך כך לפתח תחושת שייכות, להעניק משמעות לחיים, ולשנות דבר בעולם, היא-היא המעשה האלוהי בהתגלמותו, ויותר מבכל טקסט דתי, בכך טמונה תכלית היהדות, או כמו שאמרה לנו עליזה הצדיקה מעפולה, זוהי "פסגת העולם".

המסע שלנו בישראל הגיע לסיומו, אבל בכל הנוגע לקהילות שלנו ולאחריות שלקחנו על עצמנו – זו רק ההתחלה!

= = = = =

* ניר גבע הוא המייסד ויו"ר הוועד המנהל של מכון קהילות, הפועל להקמתן וביסוסן של קהילות יהודיות חילוניות ברחבי העולם.  ניר חי באמסטרדם עם משפחתו ומשמש כיועץ משפטי בכיר בחברה בינלאומית.