התחלות חדשות

מאת צורי חסון

החצבים אצלנו בקיבוץ כבר החלו לפרוח, הרימונים בעצים הבשילו והלילות נהיו קרירים. אם כל זה לא מספיק כדי להודיע לנו שאנחנו בחודש אלול, אז גם בבית הכנסת תוקעים בשופר לאחר התפילה. כל זה לא נועד רק כדי להודיע לנו שעוד חודש הגיע, אלא שמדובר בחודש האחרון של השנה העברית והימים לקראת ימי הדין של ראש השנה ויום כיפורים הולכים ומתקרבים. חודש זה מאפשר לנו להסתכל על השנה שהייתה לנו, על הדברים הטובים שהיו בה וגם על הדברים הפחות טובים. זה זמן להעריך מחדש את המקום שאנחנו נמצאים בו, לחשוב איפה אנחנו רוצים להיות בשנה הבאה, אילו דברים אחנו רוצים לקחת מהשנה שעברה, מה אנחנו רוצים להשאיר ועל מה אנחנו רוצים לוותר. בעצם חודש אלול הוא כמו אתחול של המחשב שכוללת סגירה מסודרת של כל התוכנות, לעומת ניתוק של המחשב מהחשמל.

אומנם עבור רובנו השנה התחילה כבר באחד בספטמבר, שהוא מעין תאריך שרירותי שהתקבע בישראל כתאריך פתיחת השנה, אבל מבחינת עונות השנה והחגים היהודים שמביאים עימם הרבה ימי חופש שעוצרים את השטף הלימודי. השנה באמת תתחיל אחרי החגים מפני ושאחריהם באמת תתחיל תקופה משמעותית ורציפה של לימודים. אבל ראש השנה הוא לא רק התחלה, אלא כפי שכולנו יודעים כל התחלה היא גם סוג של סוף, בגלל זה ראש השנה ובמיוחד הימים שבאים לפניו הם ימים של סיכום וחשבון נפש של כל השנה.

כשאנחנו באים לחודש אלול הנקרא חודש הרחמים והסליחות, המטרה שלנו היא להגיע לבוקר אחרי יום הכיפורים עם דף חדש ומנוקים מכל עוון ולחגוג את סוכות בשמחה נקייה בלי עכבות. אנחנו רוצים להתחיל שנה חדשה בלי המשקולות הכבדות מהשנה הקודמת. מה שיאפשר להגשים רעיונות חדשים שחשבנו עליהם ולנסות ליישם שינויים בתחומים שונים בחיים שלנו. לנסות שוב להיות מה שאנחנו רוצים וצריכים להיות.

כמו שאנחנו רוצים להתחיל שנה חדשה נקיים בידיעה שכל העוונות שלנו נמחלו וקיבלנו הזדמנות נוספת לעשות את מה שאנחנו רוצים, רק שהפעם נוכל לעשות אותם  בצורה הנכונה בזכות ההזדמנות הנוספת שקיבלנו.לא רק אנחנו רוצים שייצנו לנו הזדמנות להצחיל מחדש, אלא גם התלמידים שלנו רוצים הזדמנות כזאת. הם גם רוצים שנשאיר את המעשים שהפחות טובים שהם עשו בשנה שעברה ביחד עם השיפוטיות שיש לנו כלפיהם המבססים דעות מסוימות שיש לנו עליהם. דעות אלו גורמות לנו לצפות שהם יתנהגו באותה צורה שהם התנהגו בעבר, דבר שבאופן לא מודע מעודד את את אותם ילדים לחזור על אותה התנהגות בין לטובה או לרעה. דבר זה בעצם מונע מהם האפשרות להשתנות והרבה פעמים להשתפר.

לנו כמחנכים יש הזדמנות פז לשבור את המעגל הזה. אם אנחנו מחליטים בראש השנה שאנחנו מוחקים את מה שהיה בשנה שעברה ומתחילים שנה חדשה כמו שאנחנו רוצים שתתחיל עבורנו ונשים בצד הדעות שלנו כלפי אותו תלמיד, אותם ייתכן שהוא הרוויח בצדק, אבל הם לא תורמות להתפתחות וההתקדמות שלו. מה שני מציע פה הוא לא פשוט, אבל אם כן נצליח להתגבר ונסתכל על אותם תלמידים במבט אחר, מבט אותו בדרך כלל אנחנו שומרים לתלמידים חדשים בלי שהסתכלנו בהערות בתיק שלהם או הרושם שהותירה הפגישה שלנועם ההורים שלהם. אני מבטיח לכם שאם תצליחו לעשות את זה הצורה כנה ואמיתית ותסתכלו על אותו תלמיד במבט חדש, אני מבטיח לכם שהוא ירגיש את זה באופן מיידי. אותו תלמיד ירגיש שמביטים בו בצורה שונה, נותנים לו הזדמנות נוספת. זה דבר שינסוך בו בטחון ורצון להוכיח את עצמו מחדש, דברים כאלה יכולים להיות נקודות תפנית בחייהם של תלמידינו.

הדת היהודית והתורה נתנו לנו חודש שלם של הכנה והתבוננות אחורה ועוד שלושה שבועות של ארבעה רגעי שיא, בעלי אופי שוני ומדרגה רוחנית שונה שמשלימים אחד את השני  כדי להביא אותנו להתחלה הטובה ביותר של השנה שלנו. מה שנותר לנו הוא להיות נוכחים בזמן של כל אחד ממועדים אלו, להבין מה כל זמן בא לאפשר לנו, מה הייחודיות שלו ולנסות להוציא מהם את המקסימום. לי היה רעיון מסוים לגבי עבודה מסוימת שחודש אלול נותן לנו כמחנכים, אשמח לשמוע אם לכם יש רעיונות נוספים לגבי חודש אלול או לגבי החגים האחרים הבאים עלינו לטובה.