צורי חסון –

אמא/אבא משעמם לי!!. אני מניח שרובנו שמענו את הקריאה הזאת מילדנו או השמענו אותה בעצמנו להורינו. עכשיו כשהחופש הגדול (יש שיאמרו גדול מידי) כבר כאן, אני מניח שהקריאה זאת נשמעת בתכיפות גבוהה יותר בלא מעט בתים בארצנו. כנראה גם, שתכיפות זו תלך ותעלה ככל שהימים יעברו עד לתחילת שנת הלימודים החדשה. האמת שאני מבין לגמרי השעמום שהם חווים ולא רק בגלל שהחוויה שלי עם אותו שעמום, עדיין קיימת חזק בזיכרוני למרות שעברו כמעט עשרים שנה מאז.

 

האמת, קשה להאשים אותם. מדובר בילדים ונערים שעושים מעבר חד, ממצב בו יש להם לוח זמנים מאוד מסודר שכולל: שיעורים בכיתה, טיולים, חוגים, שיעורי בית ועבודות לסוג של ריק אחד גדול בסדר יום שלהם. בהתחלה זה כיף, הם מרגישים חופש ועצמאות הם יכולים להרשות לעצמם להישאר ערים עד מאוחר לבלות עם חברים ולבלות שעות רבות בצפייה בטלווזיה או במשחקי מחשב. הבעיה שאחרי זמן קצר יחסית הכיף הראשוני שהם חוו שוכך. נכון, כל הפעילויות שהזכרתי מאוד כיפיות, אבל הבעיה היא שאין בהם תוכן אמיתי היוצר איזשהו סוג של מסגרת מחייבת שדורשת מהם משהו, לכן יחסית מהר מאוד מגיע השעמום.

 

שעמום הוא מצב שנובע בעיקר מחוסר אתגור בשילוב עם חוסר עשייה. נכון, הוא יכול להופיע גם בזמן תקופת הלימודים (עבור לא מעט ילדים גם בזמן השיעור עצמו). אבל במהלך השנה יש מסגרת שתוחמת אותו ומגבילה את הפוטנציאל שלו לגרום לאותם נערים לבצע מעשים בעייתים או סתם לצעוק לשמיים שמשעמם להם. השילוב של חוסר מעש יחד עם המון זמן פנוי ופיקוח מופחת של מבוגרים, יוצר לצערנו לא מעט בעיות. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתופעות של ונדליזם, אלימות ושימוש בחומרים אסורים שעולה בשיעורים ניכרים במהלך החופש הגדול. המצב כה חמור שלפני כמה שעבועות הוא הביא את משטרת ישראל לערוך כנס מיוחד בנושא, שנועד להכין אותה להיערכות המיוחדת אליה היא נכנסת במהלך ימי החופש ונפח העבודה המוגבר שהם מביאים עימם. מסתבר שאומנם התלמידים והמורים נמצאים בחופש, אבל השוטרים נאלצים לעבוד קשה כדי לשמור על הסדר הציבורי, שמופרע במיוחד בלילות על ידי לא מעט בני נוער.

 

בפרשיות אותן קראנו בשבועות האחרונים בספר במדבר, התאפשר לנו לראות מה השעמום יכול לעשות גם לבני שיראל במדבר שנקראו "דור דעה". במהלך הפרשיות הללו חזרו על עצמם מספר מקרים שונים בהם התגלעו מחלוקות בתוך המחנה, שהביאו ללא מעט עימותים בין העם לבין ההנהגה של הקב"ה שיוצגה על ידי משה ואהרן. אפשר לפרש את סדרת ההתקוממיות של בני ישראל באותן פרשיות, כתוצאה מכך שהם היו חסרי מעש וחסרי אתגור. אחרי חטא המרגלים בו הם קיבלו עונש לנוד במדבר ולא להיכנס לארץ ישראל. הם הסתובבו במדבר השומם במשך 38 שנה מבלי שיש להם סדר יום כלשהו או מטרה מסוימת שמניעה אותם אל יעד מסוים. כמו שאנחנו כבר יודעים כשאין מה לעשות הרבה פעמים עושים שטויות. את בני ישראל זה הביא להתקוממיות נגד הממסד, מעט בדומה לבני הנוער שלנו שמוצאים פורקן לשיעמום אותו הם חווים בלא מעט ונדליזם ואלימות. קרח למשל בלט בכך שהוא היה אדם עם המון כריזמה שידע לנצל מצב לא רגיל שכזה ולהמריד חלקים גדולים שבעם נגד מנהיגם האהוב שהוציא אותם מעבדות לחירות, על ידי זה שהוא ידע לנצל את המצב הקשה בו העם שרוי.

 

חכמי ישראל עסקו לא מעט בנושא הבטלה, השעמום ותוצואותיהם. בנושא זה זכורה אמרה  ידועה מהגמרא שמרבים להשתמש בה בימינו כדי להסביר את הסכנה בהיות האדם חסר מעש: "הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא" ( תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נט, עמוד ב),אמרה זאת מסבירה לנו מה מביא לשעמום ולאיפה אותו שיעמום יכול להביא אותנו. בנוסף לכך ידועה התנגדתו הגדולה של הרבי מלובביץ לימי החופש הגדול. ה"רבי" פשוט  לא הצליח להבין למה צריכים אותו, כי הוא הרי מפסיק את הצמיחה הרוחנית והשכלית של הילדים ומנתק אותם ממעיין החיים ממנו הם ניזונים. דבר זה גרם לו לייסד "מחנה קיץ" חב"די שמבחוץ יראה כמו כל מחנה קיץ אמריקאי (הוא כמובן קרא לזה קעמפ במקום קמפ) עם כל הפינוקים הגשמיים שלו, אבל בעצם יתפקד כישיבה לכל דבר, בה לילדים הם יהיה סדר לימוד שישתלב יחד עם פעיליות שחרור כיפיות.

 

מה לעשות רובנו לא חב"דניקים, או שיש לנו אפשרות כלכלית כמו לא מעט אמריקאים, לשלוח את הילדים שלנו, למחנה קיץ של יותר מחודש ביער או אי מרוחק מהבית. באותם מחנות יש להם סדר יום מפוקח על ידי צוות גדול, ומגוון טיולים ואווירה חברתית שמחזקת אותם להמשיך בכך ולבוא אליו כל שנה. למרות זאת אנחנו כן יכולים לפחות לנסות לפעול באותה שיטה. מצד אחד ליצור סדר יום עם תוכן משמעותי עבור ילדנו, שגם יצליח לאתגר אותם. מצד שני כן לעטוף את זה בפינוקים ותמריצים חיוביים, שעדיין ייתנו להם להרגיש שהם בחופש. דוגמא טובה לכך, אפשר למצוא בלא מעט בתי כנסת שמאפשרים מניין שחרית יותר מאוחר בימי החופש. בנוסף לכך הם דואגים לקיים אחרי התפילה לימוד קצר שמלווה בשוקו ולחמנייה או פינוקים אחרים בהם הילדים מעוניינים. לדעתי גם אנחנו כהורים או כמחנכים יכולים לעשות משהו דומה, בנוגע לסידור הבית והחדר ועבודות לחופש. כמו כן לנסות ליצור איתם פרוייקטים משותפים של יצירה בתחומים שונים כמו ציור, גינון, פיסול, נגרות, ספורט, בנייה ואפילו פיתוח תוכנות מחשב ואפליקציות .