צורי חסון –

יש משל מפורסם ש”מחזירים בתשובה” אוהבים לספר כדי לתת נקודת מבט אחרת על השאלות הקשות שיש לאנשים על ההנהגה של הה’ בעולם ואיך דברים רעים קורים לאנשים טובים או חפים מפשע, כשאנחנו לא מבינים איזה טוב יוצא מזה. המשל מתאר בן אדם שמגיע משבט מבודד לתוך חדר ניתוח ורואה את המנתח חותך את חבר שלו עם אזמל ומוציא ממנו דם רב. אותו אדם  נסער מאוד לראות שככה מתעללים בחברו ורוצה ללכת להציל אותו מהאנשים בחלוקים הלבנים שמתעללים בו ללא עוול בכפו. אותו אדם הצליח להירגע רק במעט, אחרי שהסבירו לו שהתהליך אותו עובר חברו הוא מהלך רפואי, ותהליך זה נועד לעזור לחברו להרגיש יותר טוב. עבורנו שגדלנו בעולם מערבי ואנחנו יודעים את המשמעויות של ניתוח והתהליך אותו עובר האדם שנמצא בחדר ניתוח ויש לנו את ההבנה, שלפעמים כאב או פגיעה באיבר מסוים חשובים להצלחת תהליך שנועד להבראת הקומה המלאה של האדם.

 

זאת הייתה רק דוגמא אחת לאיך נקודת המבט שלנו האישית שלנו הכוללת את התרבות, העבר וסט הערכים שיש לנו משפיעה על איך אנחנו תופסים את המציאות שמולנו. כמו כן, זה מראה על כך שכתוצאה מחוסר  מידע על מציאות מסוימת אנחנו יכולים להגיע להחלטה מאוד נחרצת שיכולה להיות מאוד שגויה. החלטה שכזאת עלולה לגרור אותנו לפעולה, שכנראה עוד נצטער עליה במקודם או במאוחר.

 

למזל רובנו, עם הניסיון שצברנו במהלך השנים למדנו את העובדה, שדברים הם לא תמיד כפי שהם נראים ויש פרשנויות שונות לאותה מציאות. כמו כן,  אנחנו בדרך כלל לא מחזיקים בכל המידע לגבי אותה מציאות. הבעיה היא שהציבור שאנחנו עובדים איתו, ילדים ובעיקר בני נוער, חסרים את היכולת הזאת ונוטים לקחת החלטות מאוד נמהרות, שנשענות על בסיס עובדתי מאוד רעוע. בנוסף לכך, בדרך כלל  די קשה לגרום להם לשנות את התפיסה שלהם לגבי התרחשות מסוימת אחרי שהם ביססו את דעתם עליה. הבעיה האמיתית עם הנושא הזה היא כפי שאמרנו קודם, רוב האנשים מפתחים את היכולת לקחת צעד אחורה ולנסות להסתכל על הדברים בפרספיקטיבה אחרת על ידי ניסיון, שלוקח כמה שנים טובות לצבור אות, דבר שחסר לאותם נערים ונערותו וכפי שראינו גם זה לא מבטיח שום דבר.

 

בפרשה שקראנו בשבת האחרונה, פרשת “שלח לך” התורה סיפרה לנו על שנים עשר אנשים, שלא היו אנשים רגילים. אלא כל אחד היה נשיא של שבט שעבר וראה דבר או שניים בחיים שלו ולמרות כל זאת עשרה מהם הגיעו להחלטה מאוד נחרצת שנשענה על פרשנות שהייתה להם למציאות, וכל זה למרות שהם לא היו חשופים לכל המידע בנוגע למה שהם ראו ומה הפעולה ומה דרך הפעולה בה צריך לנקוט. ההחלטה שהם הגיעו אליה השפיעה על גורלו של עם שלם והטעות המרכזית שלהם הייתה, שהם הגיעו להחלטם מבלי שהם התייחסו שהם התייחסו לנקודה אחת שאמורה להיות מעל לכל שיקול לפה ולשם שיכולים להיות מאוד נכונים והגיונים. הנקודה אותה הם שכחו לפי רוב הפרשנים, הייתה נקודת האמונה בכח של הה’. מפני שאם הם היו מכניסים את נקודת האמונה לתוך סך השיקולים שלהם, רוב הסיכויים שהם היו מגיעים לתוצאה שונה.

 

אולי מתוך סיפורם העצוב של המרגלים והתוצאות הטרגיות שנלוו אליו,  נוכל אנחנו ללמודדרך לפתור בעיה שיש לנו בנוגע לכך שהיינו רוצים ללמד את בני הנוער, אותם אנחנו מחנכים דרך מסוימת שתעזור להם להימנע מקפיצה למסקנות ולהיות עם יותר שיקול דעת. דבר זה חיוני מאוד עבורם ויכול לעזור להם להימנע ממצבים קשים עבורם ועבור אחרים, במיוחד מבחינה חברתית. אנחנו אומנם יכולים לשתף אותם מהניסיון שלנו, אבל ניסון זה דבר שקשה ללמד.  מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להטמיע בתוכם מעין מצפן מוסרי גבוה יותר משיקול כזה או אחר, שברגעים בהם הם יצטרכו לקחת החלטה מסוימת הם יוכלו לפעול על פיו והוא ינחה אותם להימנע מטעויות בשיקול דעת. סוג כזה של מצפן מוסרי שהוא האמונה בכח של הה’ שהיה חסר למרגלים שתרו את הארץ. מצפן מוסרי שאומר שעם כל החשדנות שלנו ועם כך שיש מקרים נוראים שאנו שומעים עליהם בדרך כלל אנשים הם טובים מיסודם ולא רוצים לפגוע באנשים אחרים ללא סיבה, היה יכול לעזור לאותו בן שבט נידח מהמשל שהבאתי בהתחלה, לא לקפוץ למסקנות ולהפריע לניתוח של חברו. כך  גם אולי אותה נערה שתראה חברה לכיתה נוגעת בציוד שלא שלה, לא תלך אוטומטית ותוציא לה שם של גנבת בכל קבוצות הווטסאפ של השכבה, אלא תיקח כמה נשימות ותבדוק את הפרטים לעומקם.