בבראשית פרק ב’ פס’ ז’ נאמר: “וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃ אונקלוס בפרושו לארמית מפרש את המילים נפש חיה ל”רוח ממללא” המשמעות של פירוש זה בעברית הוא רוח מדברת וגם רש”י אימץ פירוש זה לפסוק. בנוסף לכך, במקור אחר במסכת אבות, פרק ה’ משנה א’ נאמר: “בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם” מימרא זאת באה ללמד אותנו שהעולם נברא על ידי דיבור ועל הקדושה הנמצאת במילים. משני המקורות האלו אנחנו יכולים ללמוד עד כמה הדיבור הוא משמעותי ביהדות ובכלל בהוויה שלנו בעולם, כמו כן בפעולות היומיומיות של חיינו כמו זוגיות והתנהלות במקום העבודה שלנו.
דיבור לעומת פעולה מעשית לא משאיר רושם נראה לעין במציאות שסובבת אותנו. לדוגמא אם עכשיו לקחתי מקדחה ועשיתי חור בקיר, אז אפשר לראות ולהרגיש דנשאר חור בקיר. לעומת זאת כשאני רק אומר שאני רוצה לקדוח חור בקיר, למרות שמי שסביבי כולל אני מושפע מהדיבור הזה ומבין מה הולך לקרות, מהדיבור עצמו אי אפשר לראות פעולה ממשית שנעשתה. זאת אחת הסיבות המרכזיות שאנחנו לרוב מרשים לעצמנו להיות יותר “קלים על ההדק” בכל מה שקשור לדברים שיוצאים מהפה שלנו מאשר דברים שנעשים על ידי הידיים שלנו. לטוב או לרע המציאות היא שיש סיכוי יותר גבוה שנעליב מישהו מאשר שנרביץ לו. כל זה למרות שלימד אותנו החכם באדם ש “מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן” (משלי,י’ח,כ’א) וחז”ל הסבירו לנו שבית המקדש השני נחרב בגלל לשון הרע, שהיא עבירה השקולה כנגד שפיכות דמים, גילוי עריות ועבודה זרה.
רובנו כמבוגרים מודעים לכח החזק שיש למילים ולהשפעה שיש להם על האווירה והסביבה שלנו ועם השנים למדנו איך להתנסח בצורה המתאימה למקום והזמן בהם אנחנו נמצאים. עם זאת אנחנו עדיין חווים לא מעט רגעים שבהם אנחנו נופלים בלשוננו ואומרים דברים שהיינו רוצים לקחת בחזרה. אז תחשבו איפה זה שם את התלמידים שלנו שחסרים את הידע והניסיון שאנחנו רכשנו ועדיין רוכשים בעמל רב .
כל זה מוביל לכך שאחת ההתמודדויות הגדולות ביותר שיש לנו כמחנכים הוא השיח שמתנהל בתוך הכיתה ומחוצה לה. הדברים שאנחנו בעיקר חוששים מהם ודואגים למנוע אותם הם: העלבות, חוסר פרגון, קללות, איומים ודיבור מחוצף. כל הדברים שהזכרתי הם מסוג הדוגמאות המראות איך דיבור יכול להרעיל סביבה חברתית ועל ידי כך לא רק שהוא יכול לפגוע ברגשותיו של ילד זה או אחר, אלא הוא יכול לפגוע באווירה הלימודית של כל הכיתה. הרי אנחנו יודעים היום שדיבור מרעיל כמו שהזכרתי משפיע על האוויר שסובב אותנו בדומה לריח מצחין שנמצא במקום מסוים, שגורם לנו לרצות להתרחק מאותו מקום כך גם הנפש שלנו רוצה להתרחק ממקום בו נשמעים קולות פוגעניים ולא נעימים.
ישנם לא מעט סדנאות, הרצאות ומאמרים על איך ליצור שיח בריא , פורה, נעים ובטוח. אבל אני לא יודע אם מתייחסים לשורשי הבעיה שגורמת לכך ששיח זה יהיה פגום. למשל השפה בה בני נוער משתמשים, שהופכת נמוכה יותר ויותר וכוללת שימוש רב יותר בקללות ובמילים גסות. אני לא מדבר על תופעה שמתרחשת בשכונות עוני או אצל נערים בסיכון,.אלא זה משהו שאנחנו פוגשים אפילו, אצל נערים נורמטיביים לחלוטין שבאים ממשפחות נפלאות ותומכות, אצלם קיימת צורת דיבור רגישה וסובלנית. הבעיה היא שאותם ילדים נחשפים לתכנים מאוד קשים שאצלנו כהורים לא תמיד מסווגים ככאלה. למשל שבוע שעבר התאמנתי לי בחדר כושר ופתאום שמעתי קללות עסיסיות בקולי קולות. כשהרמתי את הראש לראות מאיפה זה הגיע, הבנתי שזה מגיע מאחת הטלוויזיות, שם אדם מבוגר יחסית חובש כיפה ומאוד נחמד, צפה בסרט להנאתו בלי שכל כך הפריע לו השפה של הסרט שהוא צפה בו. לי אישית זה מאוד צרם באוזן מה עוד שהיו שם נערים צעירים שגם היו חשופים לכך ואפילו עצרו לצפות קצת באותו סרט בין לתרגיל. הרגשתי שמשהו צריך להיעשות, אז הלכתי לבקש ממנו שינמיך קצת. כשהסתכלתי על הפנים המופתעות שלו באותו רגע הבנתי עד כמה עמוקה הבעיה.
אני לא אכנס בצורה מידי לסיבות של מה הביא לזה שדווקא הדור הבעיה מחריפה עוד יותר. אבל בסקירה קצרה זה נראה שמהפכת המדיה שהביאה סמארטפונים, טאבלטים וטלוויזיות מוזלות לכל מקום יחד עם הידרדרות באיכות התרבותית של התכנים באותה מדיות שלרוב פונות למכנה המשותף הנמוך ביותר. מה שיוצא מכל זה שרוב הנוער ולצערי גם ילדים מתחת לגיל נוער, חשופים באופן יחסית נרחב לתכנים הכוללים שפה מאוד בעייתית. זה יכול להגיע משירים, סדרות טלוויזיה, סרטים או סתם סרטונים ביוטיוב וקריאת פוסטים רעילים בפייסבוק. מהניסיון האישי שלי, אני יכול להגיד שהתכנים האלה משפיעים בצורה ניכרת. מה שמוכיח את זה עבורי בצורה הטובה ביותר הוא המעטים שכן שומרים על שפה נקייה, דבר שהופך אותם להיות בולטים בצורה משמעותית הסביבה שלהם. מה שמגדיר אותם כיוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
לדעתי, לדבר על יצירת שיח בכיתה על החשיבות של הימנעות מלשון הרע ולנסות ללמד זכות על חברינו הם דברים חשובים מאוד שלא ספק פועלים במישור הגבוהים של השכל עבור רוב האנשים. כמו כן חינוך להימנעות מקללות ויצירת סביבה שבה דיבור מסוג כזה הוא לא מקובל. אבל למרות כל זאת לדעתי זה לא מספיק, מכיוון שהתת מודע של אותם נערים מופגז לעיתים קרובות מידי בשיח פוגעני ובעייתי. אני חושב, שאנחנו כמחנכים והורים צריכים להיות מודעים לחשיבות שיש לתכנים שהילדים שלנו חשופים אליהם. אחרי שהבנו עד כמה זה חשוב כדאי, שגם נפעל בנידון וננסה לנטר לאילו תכנים הם נחשפים. אני יכול להעיד על עצמי, שכשאני הייתי בגיל צעיר ומהפכת הטלוויזיה בכבלים הייתה בעיצומה, אני צפיתי בלא מעט תכנים בעייתיים במישור הזה ולדברים אלה הייתה השפעה ניכרת עליי ושהתבטאו בהתנהגות שלי ובשפה השתמשתי בה, עד שנגמלתי מזה. הסיבה לכך כי המוח שלנו בנוי בצורה שהוא מחקה צורות ודרכי דיבור שהוא קולט כדי להתאים את עצמו את עצמו לסביבה.
אני באמת מקווה ומייחל שבעזרת השם נראה שינוי לטובה בנושא מפני שלדברים, שאנחנו אומרים יש כח אדיר לבנות ולהרוס ואני בטוח שאנחנו רוצים בעיקר לבנות במיוחד לבנות ולהצמיח דורות חדשים שיוכלו ליצור שינוי חיובי בעולם בזכות כח זה.
Leave A Comment