אוכל הוא מושג שמאוד מעסיק את רוב בני האדם ועוד יותר את העם היהודי, יש שיאמרו יותר מידי, הוא פשוט מקיף אותנו מכל הכיוונים. ה”פריים טיים” שלנו מוצף בתוכניות בישול, בכל מקום יש פרסומות למאכלים שונים ומגרים ומסעדות חדשות עם טעמים וסגנומות חדשים נפתחות כל הזמן. אם זה לא מספיק, עצם ההוויה שלנו כיהודים שומרי מצוות גורמת לכך שחיינו במידה רבה סובבים סביב אוכל. לא משנה אם זה סעודות שבת וחג עשירות וגדושות, שמחות הכוללות כמובן סעודת מצווה או אירועים פחות משמחים כמו אזכרות וניחום אבלים שגם שם צריך וחשוב לאכול “בשביל הברכה”.
אם זה לא מספיק, אז רובנו ובמיוחד נערים ונערות מתעסקים במראה החיצוני שלנו, שמושפע מאוד מהרכב הגוף שלנו. הבנים רוצים להיות רווים בשרירים והבנות רוצות להיות דלות בשומן. בנוסף לכך, גם אלה שהמראה החיצוני לא כל כך מטריד אותם ייתכן, שהצד הבריאותי כן מדאיג אותם. אם זה המצב, אז רוב הסיכויים שכל המחקרים והמאמרים של יודעי דבר (כולל התבססות על כתבי הרמב”ם והגמרא), האומרים שתזונה היא אחד הדברים המשפיעים ביותר על הבריאות שלנו. גורמת לכך שגם הם מתעסקים יותר מידי במה שהם אוכלים.
אני לא מתכוון להציג עבודת מחקר בנוגע לשאלה של איך תעשיית המזון והתזונה המודרנית שיעבדו את השכל והנפש שלנו למחשבות די אובססיביות על אוכל, אבל אני כן רוצה להביע את דעתי בנושא, לפחות מבחינה היהודית שבעניין. אני חושב, שאוכל תמיד היה נושא בעייתי עבורנו כבני אדם וההוכחה לכך היא שהחטא הקדמון של אדם הראשון היה באכילה. מאז אנחנו בעצם נמצאים במאבק פנימי בכל מה שקשור אליו. מצד אחד אכילה היא אחת מהפעולות הבסיסיות ביותר שיש לקיומנו, יחד עם נשימה, שתייה ורבייה. מצד שני היהדות מכילה המון איסורי אכילה שאנחנו מגדירים כ”כשרות” הכוללים סוגי מאכלים, שאסור לנו לאכול ושילובים של מאכלים שאסור לנו לשלב. כמו כן במישורים הרוחניים יותר, קיים הנושא של תאוות אכילה העוסקת בכמה למה ואיך אנחנו אוכלים. נושא זה התגבר עוד יותר בתרבות השפע שאנו חיים בה, המאפשרת לכל אחד להשיג לעצמו כמויות קלוריות אדירות במחיר כלכלי נמוך מאוד בהשוואה לכל תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית.
כמו שאמרתי כמעט כולנו כולל אני לוקים בהתעסקות יתר בנוגע למה שאנחנו מכניסים לפה. למרות כל זאת רובנו חיים עם אותו קול טורדני בראשנו שמזהיר או דוחף אותו לאכול מאכלים מסוימים מבלי שתהיה לזה השפעה ניכרת על חיינו. לעומת זאת בני הנוער איתם אנו עובדים נמצאים בקבוצת סיכון הגדולה ביותר להתפתחויות של הפרעות אכילה. הם נמצאים בגיל בו האישיות שלהם מתעצבת בעיקר דרך הסביבה בה הם נמצאים והמסרים או התגובות שהם מקבלים מאותה חברה. הביטחון העצמי של רובם עדיין נמצא בתהליכי גיבוש והערות או תגובות מסוימות מחבריהם יכולים לטלטל את עולמם הרגשי מצד לצד. בנוסף לכך הם מונעים בצורה חזקה מהרצון להיות מקובלים ואהודים על ידי הסביבה שלהם, דבר שלדעת לא מעט מהם יכול להיות מושג על ידי המראה הנכון. הסיבות שמניתי, יכולות להוביל להפרעות אכילה ברמה כזו או אחרת אצל לא מעט בני נוער. זה נע ממקרים קיצוניים כמו אנורקסיה ובולימיה דרך רמות נמוכות יותר של הפרעות אכילה.
נכון מי שמקנה לאותם נערים ונערות את הרגלי האכילה שלהם ונמצא איתם בזמן שהם אוכלים, הם בראש ובראשונה ההורים שלהם, בני המשפחה הקרובים וחבריהם לספסל הלימודים ועליהם גם מוטלת האחריות לעזור להם להימנע מלהגיע למצבים כאלה. עם זאת, הוריהם לא נמצאים איתם בכל שעות היום והם בחרו לתת אמון במערכת החינוך שתהיה שם עבור ילדיהם ואנחנו אלו שלקחנו את הכפפה והסכמנו להיות אלה שנמצאים שם בשבילם. לדעתי לנו כמחנכים יכול להיות תפקיד קריטי בטיפול ובעיקר במניעה של היתכנות של מקרים כאלה.
דבר ראשון והכי חשוב הוא המודעות, אני מניח שרובנו עברנו סדנאות בנושא “הפרעות אכילה” ולמדנו על כך במסגרת זו או אחרת. אבל עד כמה באמת אנו יודעים שהתופעה היא כה נרחבת עד שאפילו אנחנו מושפעים ממנה ברמה מסוימת?. אחרי שהגענו להבנה הזו, פעולת המנע שלדעתי היא הטובה ביותר, היא העצמת האני של אותם נערים ונערות וחיזוק הביטחון העצמי שלהם על ידי מילים טובות, תמיכה ותשומת לב. בנוסף כולנו יכולים ללמוד יותר על הנושא כדי שנוכל להיות בטוחים בעצמנו כשאנו מתייחסים לנושא ובמיוחד כדי שנוכל לזהות מקרים כאלה אצל תלמידנו. כמו ברוב מקרי החולי זיהוי מוקדם יכול להביא להצלת נפשות של ממש.
אוכל תמיד היה ותמיד יהיה חלק מהחיים של כולנו מי פחות ומי יותר. אני חושב, שיכנראה אנחנו מתעסקים בו יותר מידי ולמרות שאנחנו יהודים שומרי מצוות יכול להיות שגם שם הלכנו רחוק מידי עם השלו, ברבורים ותרנגולים מפוטמים כמאמר השיר. אני מאחל לכולנו לזכות למעט ישוב הדעת, שבעזרתו נוכל למצוא את דרך הישר המתאימה עבורנו ונפסיק לתת לאוכל חשיבות כה גדולה בחיינו. אני מאמין שעל ידי זה נוכל להתעסק בדברים החשובים באמת.
Leave A Comment