לשם מי

צורי חסון –

בשנה שעברה, כשעבדתי עם תלמידי ישיבה תיכונית, שנחשבת יוקרתית וכזאת שמצופה מתלמידיה להגיע להישגים לימודיים גבוהים בצירוף ליכולות תורניות מרשימות ומעורבות חברתית, הייתה לי חוויה די מעניינת. חוויה שכזאת יכלה להתרחש רק בזכות היותי צופה מהצד. לא כזה שנמצא עמוק בתוך שגרת הלימודים היומיומית שתלמידי הישיבה היו בתוכה. לא הייתי נתון ללחצים שהם היו נתונים אליהם, לחצים שבאו מהוריהם, חבריהם, מהמחנכים שלהם ולדעתי בעיקר מעצם המצב בו נמצאים, דבר שגורם להם להפעיל לחץ על עצמם. עבורי זה היה מאוד מסקרן להתבונן בצורה בה הם מתמודדים עם הלחצים הללו, אבל הדבר שבמיוחד ריתק אותי היה ההתמודדות הרוחנית שלהם כשהם אמורים ללמוד מקצועות תורניים כמו: גמרא, תנך ומחשבת ישראל, תחומים בהם לאורך חייהם הם חונכו על חשיבותם הגדולה עבור הצמיחה הרוחונית שלהם והשכר הגדול, שהם עתידים לקבל מלימוד זה. מהצד השני הנושאים האלה היו מקצועות עליהם הם עתידים להיבחן בבחינות הבגרות והם רוצים או צריכים לקבל בבחינות האלו ציונים גבוהים או לפחות עוברים.

פה נכנסת השאלה הגדולה לגבי מה זה לימוד תורה ואיפה הוא מוצא אותנו כיהודים שומרי מצוות? מה המשמעות שלו עבורנו? ואיזה יחס אנחנו נותנים לו?. שאלות לא פשוטות עבור כל אחד ואחת. עבורי כחוזר בתשובה, סוג כזה של שאלות נוגע בנקודות אחרות מאשר אדם שגדל בבית דתי, שמימיו הראשונים בעולם הסבירו לו עד כמה לימוד תורה חשוב, בין אם זה היה בדרכים נעימות ומעודדות יותר או פחות. הוא גדל בסביבה שמי שסיים את הש”ס בגיל צעיר היה נחשב כוכב ומי שלא מסוגל ללמוד דף גמרא עלול להיות מושא ללעג. אני לעומת זאת נכנסתי לעולם התורה בגיל הרבה יותר מאוחר, אחרי שהיה לי קילומטרא’ז מסוים של חוויות שונות מחובש הכיפה הממוצע. בשבילי לימוד התורה מגיע ממקום רוחני, עצמאי ובעיקר ממקום של בחירה חופשית. אותי לא הכריחו לשבת וללמוד גמרא או לשנן פסוקים פסוקים ומשניות, אלא אחרי סיבובים שעשיתי בעולם החיצוני והפנימי, הגעתי להבנה שזה מה שאני רוצה ואוהב וזה מה שהקב”ה רוצה ממני. אלו הסיבות שמניעות אותי להמשיך ללמוד ולקיים מצוות עם להט שאומנם משתנה עם הזמנים.

בדיוק מהסיבות האלה עצם העובדה שיצא לי לעבוד בישיבה תיכונית, הייתה מעין חוויה מטלטלת עבורי. פתאום אני ראוה בחורים צעירים שנמצאים בשלבי ההתהוות של האישיות והאמונה הדתית שלהם. הבחורים האלה מתחילים כל יום בלימוד של 4 שעות גמרא. בהתחלה לא ידעתי מה בדיוק הם לומדים ומה הסיבות לכך שהם משיקים בכך מספר כה רב של שעות. אני חייב למור שמאוד התרשמתי מכך, ישיבה שידועה בכך שתלמידיה ידועים בהצלחותיהם במקצועות הריאליים כמו מתמתיקה, פיסיקה ואנגלית משקיעה זמן רב ומשאבים בקומה רוחנית של אלו שלומדים בה. כמובן שזה התפוגג די מהר אחרי שהבנתי מאפיין נוסף למוניטין הגבוה שיש לאותה ישיבה והוא שהרוב המוחלט של תלמידי הישיבה לומדים ונבחנים במקצוע הגמרא ברמה של חמש יחידות. מה שבעיני הפך את לימוד הגמרא שלהם, לכזה שמיועד להשגת הציונים המיוחלים בבחינות הבגרות ופחות לכזה שבא לחזק ולהעמיק את הקשר בינם לבין הקב”ה. פתאום ראיתי שלימוד תורה יכול להיות גם ממניעים אחרים ופשוט נועד עבור השגת מטרות הרבה יותר ארציות.

הקונפליקט שהתעורר בי הזכיר לי כמובן גמרא מפורסמת במסכת סנהדרין דף ק’ה עמ’ ב “אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה – בא לשמה. שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק זכה ויצאה ממנו רות”. הגמרא עצמה הבינה כבר לפני שנים רבות שלימוד תורה יכול  לנבוע ממניעים שונים, שלאו דווקא כל אחד שלומד תורה עושה זאת ממנעים טהורים ושואף לתקן עולמות עליונים על ידי הלימוד שלו. אלא יש כאלה שלומדים עבור פרנסה, כבוד ואפילו ציון טוב בבגרות. נערים אלה שיצא לי להעביר איתם את השנה, העלו הילוך בלימוד שלהם כשתקופת מבחני הבגרות התקרבה, דבר שגירה את העין הביקרותית שלי לתמוה על הטעם של הלימוד שלהם ולחשוב שבוודאי הוא רק יביא לנזק בכך שהוא ימאיס עליהם את המקצוע. כמו שקרה לי עם מקצועות שלמדתי בתיכון ואהבתי אותם לפני שהתחלתי ללמוד אותם במסגרת הבית ספרית,  ואז העובדה שאתה מחוייב ללמוד אותם כדי להשיג ציון מסוים וחומר שנלמד בצורה נורא סגורה ומכוון לבחינה שתוכל לעבור אותה בהצלחה, הוציא לי את החשק להמשיך ללמוד אתם אותם מקצועות.

זה מה גם שחששתי שיקרה לנערים האלה ולחשק שהיה להם בלימוד התורה. אבל בלימוד אותה גמרא בסנהדרין, למדתי שכבר עתיקים וחכמים ממני התמודדו עם השאלה הזאת והם הגיעו למסקנה אחרת. יכול להיות שמה שהביא אותם למסקנה זאת, היא הראייה בתורה לא כעוד מקצוע, גם אם מי שלומד אותה כרגע נמצא בסוג של מודעות כזאת כלפיה. אלא יש לה כח סגולי שמשפיע על זה שלומד אותה ללא קשר למניעים איתם הוא הגיע. היא מעין זרעים שניטעים באדמה גם אם האדמה אינה מדושנת ומוכשרת דיה כדי לקבל אותם עכשיו, אבל הזרעים עצמם הם לא זרעים רגילים והם יכולים לנבוט ולשגשג גם באדמה שכזאת ובסופו של דבר אפילו להפרות אותה.

בסופו של יום, סוג כזה של התבוננות בנערים אותם ליוויתי לאורך השנה בהתמודותיהם השונות גרמה לי להסתכל גם על עצמי על לימוד התורה ועבודת השם שלי. האם בזמן שהסתכלתי על המערכת החינוכית בה עבדתי והמסגרת הדתית בה אני חי כצופה מהצד עם הרבה ביקורת, לא יכולתי להפנות את אותה ביקורת גם כלפי בעצמי ולחקור אם באמת המניעים שלי ללימוד תורה וקיום מצוות הם נקיים לגמרי?. אני יכול להגיד בלב שלם שקיבלתי שיעור בחיים ולמדתי שאין לי את כל התשובות ונכון שמערכת שדוחפת לציונים ומכריחה הרבה פעמים את התלמידים שלה ללמוד מקצועות שהם לא מעוניינים בהם או לא בצורה בה הם מועברים עושה לפעמים נזקים לנער ולקומתו הרוחנית, אבל היא גם הרבה פעמים מצליחה ליצור שיוניים חיובים ולהקנות ידע וכלים לעתיד ואת זה אני גם צריך ללמוד.