סוף מתוק

צורי חסון –

חופשת הפסח סוף סוף הגיעה. אחרי שעברנו שלושה חודשים של עבודה רצופה מחופשת חנוכה הארוכה (הרבעוש של פורים היה ממתק נחמד, אבל אי אפשר באמת להחשיב אותו כחופש) עד עכשיו, תקופה שהייתה קצת יותר ארוכה השנה, מפני שאנחנו נמצאים בשנה מעוברת. בעצם השיא של השנה מבחינה לימודית עבר.  הרצף הלימודי הארוך בין חופשת חנוכה לפסח מאפשר התקדמות במישור ההתנהגותי וגם במישור המקצועי. העובדה שאנחנו רואים את התלמידים באופן רצוף ושומרים איתם על קשר יום יומי בלי יותר מידי התערבות מבחוץ, מאפשרת לנו לעבור תהליך עם התלמידים וגם עם עצמנו. למרות כל זה אני מאמין שרבים שותפים לתחושה שלי, שעייפות החומר ועייפות הנפש הגיעה לנקודה שאנחנו וגם התלמידים זקוקים לרענון חזק של המערכות, לכן גם אני מרגיש שחשוב לי באמת להתנתק מהעבודה בזמן החופשה. לא רק מבחינת הניתוק הפיזי שקורה בכל מקרה, אלא גם מבחינת הניתוק הנפשי . אצלי זה אומר למלא את הזמן שלי בפעיליות בעלות אופי שונה מימי העבודה הרגילים ולתת לנפש להתעסק בתחומים יותר שלווים שמפתחים את המוח והגוף בערוצים שונים.

אחרי שהחופשה תסתיים אנחנו הולכים לעמוד בפני מציאות לא פשוטה בכלל. מצד אחד כיוון שנותרו עוד חודשיים בלבד עד שהשנה תיגמר, שגם הם מכילים לא מעט חופשות, ימי זיכרון שכוללים טקסים והכנות וגם לא מעט טקסי סוף שנה שלוקחים לא מעט תשומת לב. כל זה יוצר מעין תחושה שהשנה נגמרה ואנחנו אוטוטו בחופש הגדול. התחושה הזאת היא לא רק נחלת התלמידים, אלא גם המורים ושאר הצוות המקצועי נמצאים עם חצי מהראש בתוך תכנונים לקראת סוף השנה והחופש שיגיע לאחר מכן. כל זה יוצר אווירה בעייתית להמשיך לעשות את מה שאנחנו בעצם אמורים לעשות, שזה לחנך, ללמד, לעזור ולתת כלים לנשמות צעירות שנמצאות בשלב התפתחותי קריטי ביותר.

אז בעצם אני מרגיש שיש לי שתי אופציות: לזרום עם אווירת האס”ק (אווירת סוף קורס) הכללית ששוצפת את מסדרונות בית הספר ורק לחכות שהשנה תסתיים ולמלא את המחשבות בבילויי קיץ השונים שמחכים עבורי. או מצד שני להמשיך קדימה באותם אנרגיות שהיו בי לאורך השנה ולהמשיך לנסות להשיג יעדים דומים באיכותם למה שהיה בעבר. האמת כששתי האופציות מוצגות ככה אף אחת מהן לא נשמעת הגיונית עבורי. מצד אחד מדובר באפשרות לא הכי מקצועית שהיא בעצם סוג של התכחשות למה שאני עושה ולסיבה שבה אני נמצא בבית הספר ומקבל עבורו משכורת. מצד שני לנסות ללכת באותה דרך בה הלכתי עד לחופשת הפסח נשמע כמו משהו שלא בדיוק מתכתב עם המציאות.

כחובב שיטתו של הרמב”ם המטיף להליכה בקו אמצעי בחיים, המטרה שלי עד לסוף החופש הייתה לנסות למצוא דרך ביניים שמצד אחד תהיה מחוברת למקצוע שלי ותאפשר למלא את החובות המקצועיות  שלי, אך גם תהיה מחוברת למציאות בכך שהיא תכיר במגבלות שהתקופה הזאת מכילה. ככה שלפני שאני חושב על רעיונות כלשהם לפעילות עם הילדים, אני קודם כל מכיל בתוכי את ההבנה שאנחנו בזמן אחר ומתאים את עצמי למעין מצב התנהגות שונה.ההבנה הזאת מכילה בתוכה צורך לשחרר קצת מהקו המסודר והישר שליווה אותי במהלך השנה, להתנהגות יותר ספונטנית וזורמת שמקבלת את זה שהרעיונות שלי לא יוגשמו בצורה מלאה. בנוסף לכך אני מבין שאניי עכשיו צריך להיות במקום יותר יצירתי שחושב מחוץ לקופסא, ולא פועל רק לפי הפרוטוקלים המוכרים.

אז אחרי כל העבודה העצמית, הרענון וחידוש הכוחות בסוף יש גם סיום שנה שאני רוצה שיהיה מתוק גם עבורי וגם בשביל התלמידים שלי. אני רוצה להשאיר טעם טוב, לשנה שהייתה לא קלה אבל עם הרבה התקדמות וחיבור מדהים שנוצר ביני ובין התלמידים. אז קודם כדי לתעל את אווירת החופש שכבר קיימת אני חושב שאני אעשה מעין פרוייקט כיפי שאני אקרא לו: “פרוייקט חופש”. הרעיון הוא בעצם לקחת לקחת את העובדה שהראש שלהם כבר כנראה בחופש עם כל מיני תכנונים של חופשת ולעשות מעין פרוייקט לימודי. אני רוצה לבקש מכל תלמיד שיחשוב מה היא החופשה האוליטימטיבית מבחינתו או איזה דבר הוא הכי רוצה לעשות. מתוך זה להתחיל לתת לזה לקרום עור וגידים במציאות על ידי עבודה בציור, כתיבה, פרזטציה, הצגה קצרה או אפילו ווידאו. זה רק רעיון אחד שמתבשל אצלי, אני בטוח שיש עוד הרבה רעיונות שיכולים ליצור סוף מתוק לשנה נפלאה. אני מקווה שבאמת אצליח למצוא את הדרך הנכונה עבורי ועבור תלמידי ושגם נראה ממנה פירות של הצלחה.